"מְשִׁילוּת" הממשלה ה-37 מצדיקה את הרס מוסדות הפרקליטות והשפיטה בטענה שיש בכך צורך למשילות. דומה שטחו עיני הטוענים כי גם הפרקליטות וגם בתי-המשפט הם חלק מה"משילות". אם יש חריגה, כטענתם, בנטילת סמכויות-יתר בידי השופטים ענין הוא לחקיקת חוק יסוד "החקיקה" ותאום פנימי בין הרשויות ולא למהלך הרסני, חפוז וחד-צדדי. "חוק יסוד" הינו חלק מהחוקה העתידה במדינה ומעמדו בינתיים כדין חוקה, כפי שהוחלט וחוקק ביום 13.6.1950 לפי הצעת ח"כ יזהר הררי. בהקמת המדינה הוקמה הכנסת כרשות מכוננת שהיה עליה לחוקק חוקה, אך הדבר לא נסתייע בשל ריבוי ההשקפות בעם וכך נטלה הכנסת גם את תפקיד מחוקק החוקה ובפועל הוטל התפקיד על ועדת חוק וחוקה. חוקה היא חקיקה עליונה, שאמורה הייתה להיות בעלת מעמד על-משפטי [ו"משורין"] הקובעת זכויות וחובות יסוד של השלטון ושל האזרח, והיא מתנוססת מעל לחוקים "הרגילים" שחלקם הם חוקים לִשְׁעַתָּם. תנאי לחקיקת חוקים הוא שלא יסתרו את החוקה. כראוי לחוקה שנחקקת לדורות ראוי להקפיד בה על כל מילה, אות ופסיק, ויש להכינה כראוי ולקבל את הסכמת והצבעת כל, או לפחות רוב מוחלט של חברי הכנסת, מה שמכונה "רוב מיוחס". חוק יסוד חייב להיות מעוגן ומוגן מהצבעה מקרית בכנסת. בדרך כלל ממשלה מוקמת ושולטת כאשר מעל למחצית חברי הכנסת תומכים ומאמינים בה. על כן בהצבעת 61 ח"כ לא די וראוי שחקיקת חוק יסוד או שינויו יהיו רק בהסכמה ובהצבעה של 70 ח"כ לפחות. מרבית חוקי-היסוד כיום אינם "משוריינים" כראוי מפני חקיקה מקרית וחוקי-יסוד מרכזיים חוקקו כבדרך אגב, כמו חוק יסוד חופש העיסוק, בהצבעה של עשרות בודדות של ח"כ נוכחים. בעיקרון אין לחוקק חוקים פרסונליים הנוגעים או מותאמים לאדם יחיד, כמו החוק שקבע זמנית שניתן לשחרר אסיר אחרי ריצוי מחצית מתקופת מאסרו בשל התנהגות טובה בכלא ולא אחרי ריצוי 2/3 מתקופת המאסר, כפי שנחקק למיטב זכרוני לעת מאסרו של אריה מכלוף דרעי. עתה מבקשים לשנות לא תקנות ולא חוק בלבד אלא חוקי יסוד כדי להכשיר את דרעי לכהן בשני [!] מיניסטריונים, אפילו לא רק באחד... חקיקה בלתי סבירה כזו מרוקנת את חוקי היסוד מתכנם ותוקפם ומסיגה את כינון החוקה לישראל צעדים רבים אחורה. על הקואליציה הקיימת היום גם לזכור כי אפשר ובאחת ממערכות הבחירות העתידיות האופוזיציה של היום עשויה להיות הקואליציה של מחר, ובהעדר דרישה לרוב "מיוחס" היא עלולה לעשות בחוקי היסוד כראות עיניה. "סבירות" - על נושא זה יצא קצפם של מחוקקי הקואליציה בכלל, ושל ביבי, דרעי, אמסלם ולוין בפרט. האם הצדק עמם? ראשית לכל יש לזכור כי כל פרשנות של חוק, קביעת מהימנות של ראיה ולמעשה חלק גדול ממעשה השפיטה הוא שימוש בשיקולי סבירות. כיום למשל יש התדיינות אם עונש מאסר הכולל בתוכו קלון הוא רק מאסר ממש או גם מאסר על-תנאי. לנו ברור שהמילה מאסר כוללת את כל סוגי המאסר, לרבות מאסר על תנאי. עונש המאסר הוא עתיק יומין והוא מופיע כמעט בכל סעיף בחוק העונשין. המחוקק הוסיף אפשרות מקילה המאפשרת לשופט להטיל עונש מאסר על תנאי כעונש נפרד או בנוסף למאסר בפועל, אולם בשום חוק לא נקבע שמאסר על תנאי שונה באיזה מהיבטיו, פרט לאי-הכליאה המיידית, ממאסר בפועל. לא ניכנס כאן לשאלה אם השופט טעה בתיק דרעי או שהנאשם הטעה אותו בהתחייבות או בהצהרה שיינתק מהחיים הפוליטיים. מה שברור הוא שחקיקת חוק שיקבע כי למאסר על תנאי לא נלווה קלון הוא חוק פרסונלי מובהק הנוגע כרגע ישירות למורשע אריה דרעי ועשוי אולי לשרת בעתיד גם נאשמים בכירים אחרים. תאמר שיכולת לקבוע סבירות נתונה לכל אדם בר-דעת? אכן כך, אולם השופט חייב לשקול סבירות כחלק מתפקידו השוטף, ואולי נוסיף: חזקה עלינו ששופט הוא לפחות אדם סביר, שאם לא כן אסור היה למנותו לכהונה זו. ונוסיף עוד: על פסקי דין בערכאות הנמוכות קיימת אפשרות ערעור ועל קביעה של בית המשפט העליון ניתן לקיים דיון נוסף בהרכב רחב יותר, וכל הפסיקות ניתנות לביקורת סבירותן באקדמיה ובעיתונות. למשפט זדורוב - לא נִיתֵּן ראשנו כאן בין הרים ותהומות משפטיים. נקודה אחת נותרה תמוהה בעינינו והיא שאלת המניע לרצח. לא נטענה כל טענה שזדורוב הוא חולה נפש או מוגבל קשות בשכלו. גם לא נטען שהוא עבריין ידוע. מדובר באזרח זר הממתין פה לקבלת אזרחות שחזקה עליו שינהג בזהירות יתר וימנע מכל מעשה העלול למנוע ממנו אזרחות. הוא יוצא לעבודה. נניח שאכן פגש באותם שירותים בילדה קטנה. מה יגרום לאדם כזה, אדם מן הישוב, לבצע רצח מחריד שכזה? אכן מבחינה משפטית אין כורח להוכיח מניע לפשע אך ההיגיון מחייב לחשוב ולתהות גם בשאלה זו שתשובה מניחה את הדעת דומה שאין לה.