האמת היא שכאן בישראל החג הזה מתמשך כמעט כל השנה, ובעיקר מאז 5 סבבי הבחירות האחרונים. תכופות נראים טורי החדשות בעיתון כסאטירה על מדינה נורמלית או כטורי הומור. על כן השנה עלינו לכתוב רק אמת ויציב ונכון לקראת האחד באפריל. ובכן המדינה מתנהלת [אם אמנם] בִּשְׁלַט-רחוק. רֹאשַׁת הממשלה, כשאיננה בחו"ל, מנהלת את המדינה תוך סיכון עצמי עצום, מוקפת פרשים, שוטרים ואנשי שב"כ, מִמִּסְפָּרָה בכיכר דיזנגוף ובסופי השבוע מאחת מִבִּירוֹת אירופה. סגן רה"מ יאיר מנהל את חיי הרוח במדינה בטוויטר מבודפשט. מחצית העם, כנראה בוגרי קורסי הדגלנים מחגיגות מירי רגב, מנפנפת דגלים ברחובות ועל גשרים. מעולם לא היו ימים טובים ליצרני הדגלים כבימים אלה. משרדי הממשלה פוצלו וכל משרד זכה לִשְׁנָיִּם או שלושה שרים. גם השרים פוצלו למשרדים. כך לניהול משרד הביטחון די ברגל ויד אחת של סמוטריץ', אזניו ורגלו האחרת במשרד הפנים, פיו המפיק מרגליות באנגלית מטפח יחסי-חוץ עם מדינות ערב וארה"ב, ויתר אבריו מנהלים את משרד האוצר. כך גם שולבו השרים לחלקיהם במשרדי רה"מ, החוץ והחינוך. שבועות ספורים לפני יום השואה הופקדה שרה מומחית לשואה למשרד ההסברה. חיילי המילואים המשרתים בצבא בהתנדבות זכו בפי שרים מהוללים לכינויים כמו "מוגלה", "נפולת של נמושות" ואף נשלחו לעזאזל. החרדים שאינם משרתים בצבא אחזו היטב בקרנות מִזְבֵּחַ המדינה, עליו אינם מוקרבים, וְאִמְצוּ את אחת מקרנות המזבח כ"קרן השפע". היזמים ביוזמות הקרויות "יוניקורן" [או "חד קרן" בעברית] כבר נוטשות את המדינה. רגע, אֲבוֹי, אלו אינם דברים לאחד באפריל, זו המציאות פה! לוין ורוטמן, "אחים כלי חמס מכורותיהם", השתלטו על החקיקה. אחרי שנתנו לגברת רה"מ מימון לרהיטיה בשני בתיה, לבגדיה ותספורותיה והכפילו את העוזרות הַסָּרוֹת למרותה, התפנו להרוס כל חלקה טובה במדינה. אה, והיכן הוא ביבי? ובכן האיש מבלה את מחצית זמנו בחו"ל וקופץ מדי פעם לביקור מולדת כצופה מהצד בהפגנות ובחקיקת הבזק. עתה משזכה לברכה שניתנה בַּמִּקְרָא ליהודה, ש"לא יצא שבט מיהודה ומחוקק [לֶוִין] מבין רגליו", ואחרי שנרגע מאימת הדיון בְּנִבְצָרוּתּוֹ מקפיד על טיולים ברחבי אירופה, כי ארה"ב ומדינות ערב הפנו לו כתף קרה. ביבי קרוב לעם ישראל שמחציתו סולד ממנו וחוסם את דרכו לשדה התעופה, על כן הוא מגיע לנמל התעופה בהליקופטר אחרי שהוא נעזר להטעיית עַמּוֹ במסוק צבאי או, מתגנב בעבי, באין רואים, למטוס. השר לביטחון פְּנִים בן-גביר עסוק בגרימת נזקים לביטחון הפנימי ובהתנכלות לפיקוד המשטרה. הוא דורש להפעיל נגד המפגינים יד קשה, תוך שימוש באלות ומכתזיות. נראה שהוא תומך בהקמת מדינת יהודה ואימץ לעצמו את סיסמת הלח"י: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". אלא שבלח"י התכוונו לאויב מבחוץ ואילו בן-גביר דורש זאת כלפי אזרחים המפגינים את כאבם וחששם מהרס המדינה. זה קורה כאשר מורשע בעבירות ממונה לשר המשטרה [פורמלית: "ביטחון פנים"]. בינתיים יושבים אויבינו בטהרן, ביירות ועזה וחוככים ידיים בהנאה. לנגד עיניהם מדינת ישראל מתפרקת כמעט ללא מאמץ מצידם. אומנם מדי שבוע הם משגרים טיל או שניים להזכיר את קיומם ונסראללה, שנוכח שאין תגובה לירי הטילים ולמטעני החבלה שמטמין חיזבאללה, חוזר וטוען שחומת הביטחון שעליה מגן צה"ל היא קורי עכביש. מיטב הכלכלנים בישראל ובמערב מתריעים מפני הנזק שמביא המהפך המשפטי, ידידי ישראל בעולם כולל הצמרת הביטחונית בארה"ב ובישראל מתריעים בפני אסון אך הממשלה ממשיכה בריצת אמוק בחקיקה כי כולם, מביבי ומטה, חוששים מלוין, רוטמן, שרה ויאיר ומהשותפים המוטרפים מקצה הקשת הפוליטית. שר המשפטים יריב לוין כבר אמר ספק בצחוק וספק ברצינות כי הוא חושש שאם יעצור לרגע את מסע מחטפי החקיקה יתפרו לו תיק, כפי שנעשה לקודמיו יעקב נאמן, חיים רמון ולשרים נוספים. לפי פעולתו נראה שאכן אמר אמירה זאת מחרדה אמיתית. עם ישראל המבורך - חג שוטים שמח. מי יודע מתי יגיע ביעור החמץ בממשלתנו.