במאמר זה אנו שָׂמִים נפשנו בְּכַפֵנוּ לאור עמדת התקשורת בעניינו של הנשיא קצב, אך די!! אינני בא לבקר כאן את משפטיו, שופטיו או פסקי-דינם בתיקו של הנשיא לשעבר, אף שיש לציין את בקורתו של כב' שופט בית המשפט העליון דנציגר על חלק מאותם הליכים. כן נמתחו ביקורות מפי משפטנים דגולים כפרופ' פרידמן חתן פרס ישראל ואף דעתו של הנשיא ברק לא נחה, לכאורה, מדחיית בקשת השחרור המוקדם. ענייננו בנושא כמשפטנים התעורר בשלב מאוחר יותר, שלב דחיית בקשותיו לזכות בניכוי שליש ממאסרו הארוך בשל "התנהגות טובה" וכדומה, כנהוג וכמקובל במדינה, גם לרוצחים שֶׁנִקְצָב עונשם. אכן העבירות בהן הורשע מקבלות יתר חומרה בשל מעמדו הנישא כנשיא, אך בתי המשפט דנו במשפטו, גזרו את גזר-דינו ומאותו שלב היה ראוי להתייחס אליו ולבקשותיו לניכוי שליש כמו לכל אסיר אחר. כמו למשל לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. ועדת השחרורים העלתה נימוקים שונים שלדעתנו "לא מחזיקים מים" לדחיית בקשותיו של משה קצב. בין היתר נִמְּקָה הוועדה את סירובה לשחרורו בכך שלא עבר כל "טיפול" וסדנאות בכלא, דבר שכלל לא הוצע לו, כְּמִי שבכל שעה אפשרית ישב ולמד בבית-הכנסת או בספרית הכלא. כן נטען כי לא הודה באשמתו - דרישה אבסורדית מאדם שבחר לשבת שבע שנים בכלא בשל טענתו לחפותו. אם זהו שיקול מרכזי - מדוע לא נצעד צעד נוסף בכוון זה ונמנע שחרורו של כל אסיר גם בתום ריצוי מלוא תקופת מאסרו אם לא יודה באשמתו. משה קצב נולד בַּשִּׁלְהֵי 1945 בְּיָזְד שבפרס. הורשע בנובמבר 2011, לאמור בהיותו בן 66 שנים, לאחר שחזר בו מהסכמתו לעסקת הטעון הַמְּקִלָּה לה הסכימה הפרקליטות מטעמיה ולאחר שֶׁשַּׁי ניצן, פרקליט המדינה אמר בבית המשפט שאונס לא היה. קצב, בהאמינו כי הורשע בעבירות שלא ביצע ומתוך אמונה בצדקתו לגביהן וביושרם והגינותם של הפרקליטים והשופטים בתיקו, אף שכבר הורשע זה מכבר בכל העיתונים ובשאר כְּלֵי הַמֶּדְיָה שחגגו על גבו. כאסיר ביקש שחרור כדין אחרי 5 שנות מאסר בהיותו בן 71, מוכה ומושפל עד עפר. ברור היה שבגילו, לאחר הרשעתו ומאסרו הממושך ושלילת כל עמדה ציבורית ממנו, לא היה כל סיכון לציבור בשחרורו המוקדם ולא הייתה כל הצדקה למה שנראה בעינינו כהתעללות בו. בל נחטא בשפתנו אך היה רושם קל שוועדת השחרורים מצאה בתיק זה בִּקְעָה להתגדר ולהתפרסם בה ולא נרחיב. איננו באים למתוח איזו בקורת על הנשים שהתלוננו או פעלו נגדו. חלקן בנו עצמן על גבו והפכו מאלמוניות למפורסמות וליקירות אמצעי התקשורת. מאז שחרורו של משה קצב מהכלא חלפו כשבע שנים, בחלקן סבל ממגבלות שונות כמו מעצר לילה בבית, התנכלויות של צלמים ועיתונאים. אך לאט שככו ההטרדות ועלתה תקווה שיותן לו לחיות בשקט את שארית שנותיו. כיום האיש מתקרב לִשְׁנָתוֹ השמונים והנה אותן גברות לא השלימו עם דחיקתן לנבכי השכחה. שוב הועלו ראיונות שכוחים שמככבים בכותרות בעיתונים, חלקן מרצות בנושא בפני קהלים שונים, אף סרט הופק מהפרשה ושמותיהן ותצלומיהן שוב הועלו מתהום הנשיה. נִצְטַוֵונוּ: "לא תיקום ולא תיטור" ואף אם העבירות בהן הורשע הנשיא לשעבר אכן נעברו ככתבן בכתב האישום - האם נכון הוא לרודפו ולהציק לו ולמשפחתו עד יומו האחרון? כלום לא די?!