כמי ששירת שירות סדיר ואח"כ מעל לארבעים שנה במילואים בצה"ל ועבר בו שורת קורסים ותפקידים אני מעריץ של צה"ל, מרבית מפקדיו וכל לוחמיו. עם זה איני חסיד ההתרברבות שזהו הטוב שבצבאות ושאין כחייליו. בעיקר - בכוח הסבל. דודי יעקב לוין ז"ל לחם בחטיבה הליטאית בצבא האדום וצעד רגלית משך שנים, קיץ וחורף, תוך לחימה עזה מול צבא חזק, רצחני, קנאי ומאומן היטב, בשלג ובבוץ מליטא ועד ברלין, מוקף בחיילים ליטאים אנטישמים שהם ובני משפחותיהם טבחו ביהודים שכניהם. אך אין ספק שלוחמינו עזי נפש, מאומנים ועולים בכל על כל צבא אחר במרחב.
עם זה - צה"ל ספג שוב ושוב מפלות קשות שיכול היה למנוע בזהירות ראויה, בפחות יהירות וללא אווירת ה"סמוך" וה"פרטאג' " שגובלת בהפקרות, באי מילוי פקודות במלואן ובזלזול באויב. דוגמאות אינן חסרות. כך האלוף שרון לא כבש ולא טיהר את "החווה הסינית". כאשר ניתנה לו הפקודה היה שם רק כוח מצרי קטן. הוא החליט שאין זה תפקידו ואץ הלאה ובין לבין עלתה לשם חטיבה מצרית והספיקה להתחפר ולהפתיע את הצנחנים בפיקוד עוזי יאירי ז"ל ויצחק מרדכי אחריו והביאה ללחימה קשה ואובדן לוחמים רבים בקרב הנורא שניהלה חטיבה 14 בפיקודו של אמנון רשף.
כך הופקר למעשה מעוז חיוני מאין כמותו בפסגת החרמון כאשר נעשו בו שיפוצים בהפסקות תוך שהסירו חלק ממגנניו ולא הוצב שם כוח לוחם מספיק להגנת המוצב הפרוץ. דוגמה קטלנית אחרת הייתה הפקודה לכבוש את העיר סואץ בשלהי המלחמה בטור משוריין אחד ובכוח צנחנים שהוסע פנימה באוטובוסים אזרחיים ובמשאיות. כך גם דולל, לא אויש ביחידות סדירות ומאומנות ולמעשה כמעט הופקר קו ברלב ואיבד את יכולתו לבלימה ראשונית ולהתגוננות עד בוא הצבא הסדיר. כל אסון כזה עלה בחיי עשרות לוחמים מהמובחרים בבנינו.
גם הפתעת מלחמת יוה"כ, ממש כהפתעת שמחת תורה, נבעה מזלזול באזהרות של לוחמים בקו הראשון ומזלזול ביכולות האויב. אין גם ספק שהיחס המטפח של ממשלתנו לחמאס ומדיניות "ההכלה" מול תוקפנותו תרמו לאווירת השאננות. בשני המקרים היה די מידע שהיה צריך להתריע ולעורר את כל המערכות האזרחיות ובעיקר הצבאיות מפני אסון המתרגש ובא. הצמרת הביטחונית ערב הטבח בעוטף גילתה אטימות ואזכיר רק אפיזודה רצחנית אחת: כחודשיים שלושה לפני הטבח חדר חייל מצרי דרך שער בגדר ההפרדה ורצח חיילת וחייל שניצבו על משמרתם.
בתחקיר נמצא שאותו שער בגדר "ננעל" באזיקוני פלסטיק. מה בצע בצבא המחזיק חיל אוויר כה חזק ומאומן, בשש צוללות, בחיל שריון אדיר אם ביטחונה של המדינה מתמצה באזיקוני פלסטיק?! כלום הנושא נחקר? כלום הוברר עד לאיזו רמה דווח השימוש באזיקונים ושם נעצר? בכלל הדיווח בצה"ל נמצא זה מכבר בשפל. אולם היכן השכל הישר? כיצד כל הפיקוד מהמ"פ ועד מפקד הגייס, מאלוף הפיקוד ועד הרמטכ"ל לא הזדעזעו מהרצח ולא הורו על החמרת הפיקוח והאבטחה על גבולות ישראל?
ואם מדברים על שכל ישר תמיהה גדולה היא כיצד אירע שבמקביל להוצאת הצבא מישובי עוטף עזה (אולי אכן לצורך תיגבור הכוחות בצפון וביו"ש) - מחדל נורא כשלעצמו, הנה בה בעת נאסף הנשק מכיתות הכוננות בישובי העוטף. כלום יד שמאל של הצבא אינה יודעת מה ימינו עושה? אחד היתרונות של אזרחי ישראל (אותה מחצית או שליש שאכן משרתת בצבא) הוא שכל אזרח ואזרחית עברו אימון בסיסי לפחות בשימוש בנשק. מי הוא אותו שוטה או חסר אחריות שהורה על איסוף הנשק מכיתות הכוננות, במקום לאשר לכל לוחם בפוטנציה להחזיק ברובה ותחמושת נעולים בביתו? האם נושא זה ייחקר או יטויח ככשלונות אחרים של הצבא (דוגמת קרב סואץ)? אינך צריך להיות בוגר קורס מג"דים או פילדמרשל בכדי להזקק לשכל הישר ולחוש האחריות לחיי אזרחים.
הפתעת החמאס ממש זהה להפתעת יוה"כ. החמאס למד היטב וחיקה את האסטרטגיה של סדאת: כוחות חמאס התאמנו באופן קבוע ומתמיד ממש לעיני צה"ל, בדיוק כמו הצבא המצרי בתמרוניו. צה"ל התרגל ונרדם בשמירת הכוננות. החמאס כמו הצבא המצרי הקפיד על דממה אלחוטית עד להתקפה, כך צה"ל אשר מזה שנים שם דגש על האזנה ("האמצעים המיוחדים" של זעירא ביוה"כ) כלל לא הבחין בהערכות להתקפות. דומה שסינוואר ימ"ש או רבותיו בטהרן למדו טוב מאתנו את לקחי מלחמת יוה"כ.
עוד תמיהה תמהנו משדווח שצה"ל כיתר את עזה והגיע לשפת הים - מדוע לא הונח מיד צינור מהים לפתחים הקרובים של המנהרות. אכן היה חשש לשלום החטופים שאיננו יודעים מקום המצאם אך דומה שהצפה ראשונית "עד גובה הברכיים" הייתה מזרזת מאוד את כניעת המחבלים יורדי הדומה והצלמוות. ותמיהה אחרונה - עד מתי יושהה שילוחו של הטיל המתאים לצנעא? בינתיים החות'ים כבר משתלטים על אוניות סוחר. אפשר וראוי שהנימוקים יוצגו לציבור.
מי ייתן וצה"ל ומפקדיו ינקטו כל הצעדים הנחוצים לחקר ביצועים, ללא מורא וללא משוא פנים. ילחם בדווחי-שקר וימנע טיוח של כשלים. חשובה השאלה מי או מה גרם לכשל מסוים, אך חשוב מכך שכשל דומה לא יקרה בעתיד. אין כפרה לדם שנשפך, דם תינוקות, אימהות, ילדים וזקנים אך שומה עלינו לעשות כל מאמץ לשחרור החטופים בהקדם ולהשתדל שהאויב ייתן את הדין במלוא חומרתו, ללא הנחות וללא עוד "הכלה" של משוגותיו.