כולנו ערים מול חשיבות ההסברה בכל מישור ובכל מקום. אפילו פרסום עובדות חִיּוּבִיּוֹת חיוני, כפי שאומרים פרסומאים: "עשית ולא פרסמת - כאילו לא עשית". הדברים נכונים גם במחדל, באי-עשיה, כאשר היא משרתת את מטרותיך .
כולנו ערים לאנטישמיות שהתפרצה דווקא בקרב הדור הצעיר ביחס לרבות בקהילות אקדמאיות ובאוניברסיטאות מובילות בארה"ב ואנגליה, שלא להזכיר את גרמניה ואירלנד. פליאה היא מדוע המופקדים על הפרסומים והתעמולה הישראלית לא טרחו להזכיר לאותו דור צעיר של אקדמאים כי הוריהם לחמו ונפלו במאה הקודמת בשתי מלחמות עולם נוראות בהגנת הדמוקרטיות, במלחמה בנאציזם וּבַפָּשִׁיזְם, ולאחר מכן גם בקומוניזם. דומה שהעולם שכח אותן מלחמות נוראות ובא הזמן להזכירן וללמד עליהן לדור הצעיר, ובהעדר טיפול הולם ומספיק על-ידי מנהיגי העולם החופשי - עלינו המלאכה באין מנוס.
מסבירנו עושים מלאכה ראויה למדי בפרסום והוראת השואה, אך דומה שלמרבה הצער כבר אין לנו שומעים רבים. שונאי ישראל אומרים לעצמם מה לנו וליהודים הללו שהם בני דת, תרבות ומסורת שונים משלנו. הנה נאמר דבר נורא: גם אנו שומעים על טבח ורציחות נוראות בארצות רחוקות כמו הַחְמֶר רוּז' בתאילנד, ההוטו והטבח בִּבְיָאפְרָה או בדרום סודן באפריקה או בשלטון הטליבאן באפגניסטן - רוב רובנו נדים בראשינו, אומרים "מה נורא" ונפנים לעניינינו.
אלא שהאנטישמיות במערב שונה: כאן מדובר במאות אלפי אנגלים, אמריקנים ומעט צרפתים ופולנים, שקפחו את חייהם. לרבות רצח שבויים, כולל טייסים שהופלו וימאים ששחו לצד אוניותיהם שהוטבעו, השמדה מכוונת של סלאבים, לְצַד או אחרי השמדת יהודים וצוענים במיתות נוראות. אחרי אותה מלחמה משתפי פעולה עם הנאצים נשפטו ומעטים, כמו "לורד האו-האו" גם נתלו בגין בגידה במולדת. במה שונים הניאונאצים מאותם בוגדים במולדתם? לעתים לא די בפניה למצפון או להגיון, לעתים צריך להעזר בהזכרת ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה.