בכל הכבוד לכל שופטי העליון שדנו בבג"ץ זה אנו תומכים בפסק דינו של הרוב בעניין דחיית כניסתו לתוקף של חוק הנבצרות לכנסת הבאה. מפאת כבודם הרב של שופטי המיעוט לא נכתוב שהם עשו שקר בנפשם בקובעם שהחוק אינו פרסונלי, כאשר ברור לְעֵין כל שהוא פרסונלי במובהק ומכוון רק לשריונו של בנימין נתניהו מפני הוצאתו לנבצרות. הדבר נלמד בין היתר ממועד הגשתו - בסמוך לעתירה שהוגשה לְשֵׁם הוצאתו לנבצרות, מאופן חקיקתו הבהולה ללא תקדים בכלל ובחוק יסוד שאמור להוות חלק מהחוקה בפרט.
הדבר נלמד גם מאופן הדיונים בוועדת חוקה חוק ומשפט, כאשר היו"ר ח"כ רוטמן סָתַם פיות, מנע דיונים ענייניים, השליך מהאולם כל מי שניסה לטעון משהו (אם כי אפשר והתנהגותו הכוחנית והגסה נובעת מאופיו השתלטני והגס, מעבר לרצונו לסיים חיש את הדיונים ולהגיע להצבעה ולהגישו על טס ל"משפחה המלכותית" ובכך להבטיח את מקומו בכנסת ואף בממשלה בעתיד), ומהבהילות להביא את החוק להצבעה שניה ושלישית, ללא דיונים מעמיקים כראוי בחקיקה בכלל ובחקיקת חוק יסוד בפרט. גם שובו של נתניהו מיד עם חקיקתו של חוק הנבצרות לעסוק בכל שהתחייב להמנע ממנו מצביע על כך שרק ל"חקיקה" אישית זו חיכה.
אולם ראוי להעיר ולהאיר מספר נקודות נוספות, שבחלקן כלל לא עלו בנימוקי הטוענים ובפסקי השופטים.
ראשית - הרעיון שביסוד החוק פגום. מדוע יש לצמצמם את עילות ההוצאה לנבצרות רק למגבלות רפואיות? אילו אותה גברת זָקָן הייתה מעידה עדות אמת מלאה מלכתחילה אפשר ואהוד אולמרט היה נידון למאסר עוד בכהנו כראש ממשלה ולא מטעמי בריאות. ולהבדיל: מה דינו של ראש ממשלה אשר בגד בעמו מטעמי שוחד או מחמת אמונה בצדקת האויב? אל תאמרו שהדבר לא ייתכן. נזכיר את חיבתו של המלך ג'ורג' החמישי לנאצים שהביאה להרחקתו מכל מידע עוד בטרם עודדוהו להתפטר מכס המלכות.
נזכיר שמות כמו וידקון קויזלינג בנורבגיה, המרשל פטן ששירת את הנאצים כמנהיג צרפת, או פארוק מלך מצרים שנחשד כאוהד הנאצים והוטל עליו פיקוח צמוד והיו עוד. אם חלילה יִמָּצֵא ראש ממשלה שנוטל שוחד מהאויב, או מוסר לו שטחי מולדת, או מטפח את האויב ומספק לו סודות מדינה או נשק, כלום לא ניתן יהא להוציאו לנבצרות? אנו תמהים מדוע עצם הרעיון הפגום שבחוק זה לא הותקף והסתפקו בדחייתו לכנסת הבאה.
טענה אחרת הייתה כנגד ביטולו של חוק יסוד בבית משפט. אנו מציעים לבדוק תחילה כיצד ניסו לחוקק כאן, בישראל, חוקי יסוד בבהילות, ללא דיון מעמיק, תוך סתימת פיות ונגד רצונה של מחצית העם. לא כך מחוקקים ובעיקר לא חוקה. רוב מִקְרִי בבחירות אינו מתיר לרוב המקרי לעשות כאוות נפשו. דיקטטורה של הרוב אינה דמוקרטיה וחוק רגיל אינו הופך לחוקה רק כי הדביקו לו את התואר "חוק יסוד".
אוהדי החוק בציבור טענו שאין מדיחים ראש ממשלה נבחר בבית משפט. הם לא טענו זאת בתקופת אולמרט. אין ספק שהעמדת ראש ממשלה למשפט פלילי יוצרת קשיים רבים אך אין מנוס. אם חלילה בראש המדינה עומד עבריין או אדם מושחת הרקבון פושה ויורד מטה, כלשון העם: הדג מסריח מהראש. כבר ראינו שעבריינים תפסו את השלטון והרסו במדינה כל חלקה טובה. כך היה בעירק, בפנמה, בקובה שלפני קאסטרו ואף בבריה"מ של סטאלין אך חלילה לנו שדבר כזה יקרה בדמוקרטיה בכלל ואצלנו בפרט.
אנו שוכחים שאין כאן מגבלות של מספר הקדנציות שיכול פוליטיקאי לשוב ולהבחר, כמו שקיימות כיום בארה"ב שאחרי רוזוולט ובצרפת מאמצע המאה ה-20 לערך. הִ"בַּעַתְּ" עלה לשלטון בבחירות בעירק ואחרי מספר הפיכות השתלט עליה סדאם חוסיין "שנבחר" שוב ושוב וניסה להעביר את השלטון לשני בניו. כך קרה בסוריה בשלטון אסד וטוענים שהיה ניסיון כזה מצד מובארק במצרים. ממשלה או כנסת שאין לגביהן פיקוח של הרשות השופטת מאפשרות למפלגה אחת שעלתה פעם לשלטון להפוך לדיקטטורה שתשלוט עד שתודח במהפכת דמים או בכניעה כפי שהיה באיטליה ואח"כ בגרמניה. דחית השינוי בחוק הנבצרות לא די בה ויש לבטלו לחלוטין.