מטעמים השמורים עִמּוֹ נמנע ראש הממשלה מלהגיע לדיון ענייני בשאלה קרדינלית זו, וביום ה' הָאַחֲרוֹן, 4.1.2924 ראינו "דיון" נלעג בקבינט שם חברים בקבינט כמו מירי רגב ואורח שאינו חבר בקבינט, דוד אמסלם גס הרוח, שנראה שזומן במכוון לדיון, תקפו את הרמטכ"ל ומנעו דיון בשאלה שבגינה זומנו.
ברור הוא שהשליטה הצבאית, ובמידה רבה גם הפיקוח על המשטרה וכל כוח מזוין אחר ישארו בידי ישראל. בנוסף דומה שגם מוסכם שאין לישראל עניין לנהל מנהלית את הרצועה, לשלוט בה אזרחית ולדאוג לתושביה למזון, מים, חשמל, רפואה, שיטור אזרחי וכיוצ"ב.
מלכתחילה מוזר הוא שעד היום לא נקבעו מטרות המלחמה מעבר להשמדת חמאס ושחרור החטופים ואולי אף הבטחת שלום ישובינו, ולא נקבע מה רצוננו שיהיה המצב ברצועה בתום המלחמה בנצחון ישראל - כך שלמעשה לא ברור מה ישראל רוצה להשיג בכיבוש הזמני(?) או בטיהור עזה ממחבלים. זהו מצב נלעג כאשר חלקים בישראל פונו מתושביהם וחיילי מילואים נקראו להלחם. כלומר: עד היום לא ברור לטובת איזה שלטון אזרחי לוחם צה"ל וחיילינו מקריבים את שלומם וחייהם. לבטח לא עבור שלטון חמאס או הרשות הפלשתינית.
השאלה חיונית ואכן אינה פשוטה, וטעונה הייתה תכנון מעמיק מראש. יש לה השלכות על הלחימה מעבר להבנת החייל על-מה הוא נלחם אלא גם על שאלות של הרס או שימור מבנים ומתקנים שאמורים לשמש אחרי הלחימה, קביעת נקודות משמר, מיקוש, גידור וכיוצ"ב.
שמענו על מגוון רעיונות שרובם גרועים. ננסה להתייחס אליהם -
ברור שלא יעלה על הדעת להחזיר את השליטה לחמאס או לכל אדם או גוף שהיה קשור עמו. גם לא לפקידיו. החמאס הוא ארגון שמטרתו להשמיד את מדינת ישראל ולרצוח את תושביה והוא פעל נוראות בכיוון זה.
להשליט על הרצועה את הָרָשׁוּת גם הוא רעיון עוועים. הרשות מושחתת מיסודה, מממנת רצח של יהודים וישראלים ומממנת "משכורות" לרוצחים, לאסירים ולנפגעים בפעולות הטרור ולמשפחותיהם וזה בנוסף לסירוב להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי, להכחשת השואה ולהכחשת קיומו ההיסטורי של עמנו בארצנו. אין צורך להזכיר את אלפי הפיגועים ומעשי הרצח שארגון זה ביצע. נזכור שהארגון גם שנוא על מרבית הפלשתינים שלא בחרו בו. בחיוך עגום נוסיף שהרשות תפשוט מיד רגל אם תשלם משכורות ודמי מחיה גם למשפחות ההרוגים, הפצועים והאסירים מקרב החמאס.
רעיון גרוע שלישי הוא למסור את השליטה האזרחית לנציגי מדינות זרות, בין אמריקניות ובין אירופיות ואפילו ערביות. מדינות אירופה טוענות לאפרטהייד בישראל, מתנכלות לישראל ולחוקיה. רק כדוגמה נזכיר את ייסוד אונרא כגוף המנציח את בְּעָיַת הפליטים הפלשתינים כבר דור שלישי. כוח האו"מ בסיני בתקופת נאצר, הבעיות עם כוח יוניפיל ודומיו ומניעת פינוי חאן אל-אחמאר למרות בירור משפטי נוקב ופסקי-דין של בית המשפט העליון. גוף בינ"ל כזה יתנכל לצה"ל, ידרוש את השליטה הצבאית ברצועה ולא ימנע, שלא לומר יעודד, את קיומו של חמאס או של ארגון מחבלים דומה. ברגע שיכנס כוח זר, אפילו בחסות האו"ם לא נוכל להוציאו מהרצועה אם אכן יפנה נגד ישראל.
הרעיון למסור שליטה לגופים ערביים או מוסלמים מסוכן אף הוא. מעטים אוהדי ישראל שם. מדינות אלו מימנו את ארגוני הטרור, נתנו להם מחסה ונשק, שלא לדבר על טורקיה של ארדואן שהפכה בפועל למדינת אויב. גם לא התפעלנו משליטת הוואקף הירדני בהר-הבית. למרבה הצער גם כהני דת ערבים, כמו קאפוצ'י, נתנו יד לטרור.
סדאת היה נבון דיו כשדרש את החזרת סיני אך לא את החזרת הרצועה, והוא היטיב לדעת מדוע. הנשיא א-סיסי לא מוכן לשמוע על קבלת השליטה ודומני שגם יסרב לאפשר התישבות פלשתינית במימון בינ"ל צפונה מאל-עריש, גם לא בשליטה מצרית על שטח זה, דבר שהיה מֵרֶוַח את הצפיפות הנוראה בעזה ומאפשר פרנסה מחקלאות.
הצעה אחרת היא להקים מעין משטר מוניציפלי, כלומר להעניק שליטה מקומית למשפחות חזקות שאינן ולא היו קשורות לחמאס, מסוכנת ומצריכה עיון מעמיק. מלחמות בין חמולות מוּכָּרוֹת לנו גם בישראל. זכור גם מאבק הדמים בין החוסיינים לנאששיבים והשנאות העתיקות ונקמות הדם הנהוגות עדיין. אולם מעבר לכך: ניהול מדינה אינו יכול להצטמצם לערים או ישובים בלבד. מעבר לביטחון יש צורך לנהל גם מערכות המשותפות לכלל הרצועה, כמו מערכות כבישים, ביוב, אספקת מים, קווי תקשורת ובמידה רבה גם אזרחות פלשתינית, דואר, שיטור וגם חשמל, וכל זה מעל ומעבר לשלטון המקומי.
קטונתי מלהציג פתרון לבעיה סבוכה זו ללא מלוא הנתונים ורציתי אך להתריע מפני פתרונות מסוכנים שחלילה לאמץ איזה מהם בקלות דעת ולגרום לבכיה לדורות או למלחמה נוספת.
ברשותכם נוסיף "אמרת כנף" כאובה מעט;
שני סוגי כיפות תרמו רבות למלחמתנו:
כיפות ברזל ו...כיפות סרוגות.