ראש הממשלה, במידה מרובה של צדק, נחוש שלא לוותר על ציר פילדלפי שכן ציר זה, בעולמו העליון - מעבר רפיח; ובעולמו התחתון - מנהרות ההברחות, שימש כנתיב מרכזי אשר הניב שפע הברחות של נשק, תחמושת, אמל"ח אחר ואנשים ממצרים לרצועה ומהרצועה למצרים. אומנם המצרים טוענים כי חתמו את פירי המנהרות שבצידם אולם הסתימה הייתה חלקית בלבד וכמסתבר היו עוד מנהרות רבות שהשלטונות המצריים לא ידעו עליהן, או שידעו והעדיפו להתעלם מהן. גם ידוע שבשני הצדדים היו בעלי אינטרס להברחות או ההעברות הללו. החמאס גבה מס נכבד ממפעילי המנהרות ומהמבריחים במעבר וגם מצרים רבים הפיקו רווחים נאים מההברחות הללו.
אולם אם טענת שלטונות מצרים על חסימת המנהרות נכונה - מה אכפת להם לכאורה שישראל חוסמת אותן מהצד העזתי? תאמר שהם חוששים מקרבת צבא ישראלי לגבול. הרי טענה זו חסרת שחר כי בכול מקרה יש לנו גבול ארוך משותף מהנגב, הערבה ועד בואך טאבה. מעבר לכך - הסכם השלום קבע כי צבא מצרי ממשי לא יכנס לסיני, אולם משהוכו המצרים בסיני בידי המורדים הסכימה ישראל להכנסת כוחות מצריים ממשיים לסיני ללחימה במורדים ולאחר מכן התירה אף הכנסת טנקים מצריים ולפי העיתונות הזרה גם נעזרה בסיוע אווירי. על כן עמדת המצרים תמוהה כמו גם המשך ההסתה נגד ישראל במדיה המצרית.
אינני כותב שזו כפיות תודה מצרית כי ביחסי מדינות האינטרס המדיני קודם לרוב לשאלות מוסר או התנהגות מנומסת.
אינני מאמין שמישהו במצרים חושש מפלישה ישראלית למצרים בקו פילדלפי. נהפוך הוא - לישראל כל הסיבות לחשוש מהתקפה מצרית, בעיקר אם השלטון שם שוב יפול לידי האחים המוסלמים או כל שלטון עוין לישראל; או שיחסיה עם אירן יתהדקו עוד. מצרים מחזיקה צבא קבע גדול ומאומן, נשק מודרני לרבות צוללות ומטוסים חדישים ששום מטרה במזרח התיכון אינה מחייבת החזקת צבא כה גדול ויקר במדינה כה ענייה, אלא אם חלילה תלחם שוב בישראל.
שאלה נפרדת היא כיצד שולטים בציר כזה כמו פילדלפי, אם במוצבים העלולים להפוך למטרות ירי מכל הסוגים, כמו שאירע למוצבינו בלבנון, או בכוח נייד שיכנס, יטהר ויצא שוב - ואז הוא חשוף לירי ובעיקר למיקוש והנחת מטעני נפץ שפגיעתם בלוחמינו כה רעה.