להסרת ספק - הח"מ סבור כי במדינה מתוקנת מן הראוי היה להקים ועדה כזו זה מכבר, למרות המלחמה הנמשכת ולמרות כל הקשיים, ליתן לה את כל הסמכויות והכלים לבחינת אותו אירוע על כל פניו ממעשי ומחדלי ההנהגה הפוליטית וההנהגה הצבאית, מראשיהן ועד לאחרון הלוחמים והנפגעים האחרונים. גם ראוי היה שלאור מסקנות הוועדה, ואפילו מסקנות או דוח ביניים שלה יערך שידוד מערכות וכל מי שאינו נחוץ להמשך הלחימה וניהול המדינה יפרוש או יופרש מתפקידו.
אולם ישראל כיום אינה מדינה מתוקנת ומרכיבים שונים בה אינם מתפקדים, חלקם מזה שנים וחלקם מאז הבחירות האחרונות ואחרים אינם מתפקדים מיום הטבח. לדעתנו ראוי לטפל בשלב זה רק בשידוד המערכות ולדחות את ההמלצות לגבי הליכים שונים כנגד האחראים למועד מאוחר יותר ולא לנהל עתה משפטים בפלילים עד למועד סביר בתום המלחמה כדי שלא לפגוע בתפקודם של האחראים, באי-כוחם ושמיעת העדים הצפויים בשלב כזה.
דומה שהציבור מכיר רק ועדות חקירה ומסקנות בנושאים רגישים או לאומיים ספורים, ואינו מודע לכך שהמנגנון של ועדות חקירה מוכר ופעיל מזה שנים ארוכות אולם לא כולן זכו לחשיפה ציבורית רחבה וחלקן, שהסעירו בזמנו את הציבור, נשכחו. גם קיים הרושם שחלק ממסקנות הוועדות האלו, ככל שהיו והתפרסמו, התקבלו באהדה בציבור ואחרות, מכובדות וחשובות ככל שהיו, הותירו טעם של החמצה או גרימת עוול.
שאלה נוספת היא מה היו התוצאות ממסקנות הוועדות, האם תורגמו למעשים או משפטים, האם נמצאו הגורמים לנושא שחקרו אותן ועדות והאם המסקנות הביאו לתיקון הפגמים שנתגלו או להעמדה לדין של מי שנמצא אחראי או אשם בנושא החקירה. יש לזכור שמסקנות הוועדות הן בגדר המלצות בלבד והממשלה היא המחליטה אם לאמצן ואם בכלל לפעול בהסתמך עליהן או לפיהן. בדרך כלל ליו"ר הוועדה מונה שופט מכהן בכיר או בדימוס והוועדה קרויה על שמו.
הבה נסקור ברפרוף את ועדות החקירה שפעלו בישראל בסדר כרונולוגי ונתייחס לבודדות מהן:
1969 - יואל זוסמן - הצתת אל-אקצה; המצית אושפז מסיבות פסיכיאטריות ואח"כ גורש לארצו;
1971 - עציוני - הטיית משחקי כדורגל ;
1971 - ויתקון - פרשת נתיבי נפט;
1973 - אגרנט - מלחמת יוה"כ; נקבע שהרמטכ"ל דָּדוֹ, דוד אלעזר ז"ל, יפרוש.
1979 - ועדת קנת - מצב בתי הכלא ;
1982 - כָּהָן - טבח סברא ושתילא; שר הביטחון שרון יפרוש מתפקידו. רפול פורש מחמת גילו; 1983 לנדוי חקירות שב"כ; ההמלצות יושמו ברובן.
1988 - ש. נתניהו - תפקוד מערכת הבריאות;
1994 - שמגר - הטבח במערת המכפלה;
1995 - כהן-קדמי - פרשת ילדי תימן; נתגלה מצב נורא אך איש לא נדרש ליתן את הדין.
1995 - שמגר - רצח רבין; מסקנות לגבי כשלי אבטחה. הרוצח נדון למאסר עולם.
2003 - אור - התקוממות או מרד במגזר הערבי בצפון; ניצב אליק רון יפרוש.
2003 - זיילר - ויסות מניות הבנקים; מספר בנקאים נשפטו לקנסות ולמאסרים שבוטלו בעליון.
2008 - דורנר - טיפול בניצולי השואה; נמצאו פגמים, חלקם תוקנו;
2009 - מצא - טיפול במפוני גוש-קטיף;
2010 - ביין - משק המים;
2021 - נאור-ברלינר - אסון הר מירון; נמצאו אחראים אך ללא המלצות לגבם;
2022 - גרוניס - רכש הצוללות.
נבין שהמלצות הוועדה לא תמיד מקובלות על הציבור, וגם בכך יש מגבלת התייחסות אליהן. כך לרבים נותר טעם חמוץ בפיהם מההמלצות לגבי רא"ל דוד אלעזר. כולנו יודעים שהוא דרש לגייס מיד את המילואים טרם ההתקפה ולא נענה כי יועצי גולדה חששו שגיוס כזה עלול להחריף ולגרום למלחמה. דָּדוֹ פיקד באומץ ובכישרון על הצבא שהוכה במפתיע עד לניצחון בכל החזיתות.
זה גם צורם נוכח ההתעלמות בדוח מכשלונות עצומים של הדרג המדיני, החל מהסירוב לדון עם סאדאת על הסדר אפשרי בסיני, ועל הסירוב להצעת דיין לסגת 10 ק"מ מקו התעלה בכדי לאפשר למצרים לפנותה ולהכשירה לשייט ולשיפור הכלכלה. לאחר מכן סירבה גולדה לאפשר להכות מכת-מנע לאור הבטחתה לקיסינג'ר. עוד נזכיר כי מבצע חציית התעלה התנהל בסוד ובשקט עד שגולדה התרברבה בנאום בכנסת שצה"ל כבר חצה את התעלה - דבר שהניע מיד את המִצרים לחיפוש ואיתור מקום הצליחה ולהפגזתו בכל האמצעים והביא לעשרות הרוגים ופצועים. תחושת העוול התעצמה ככל שנודעו אחרי מות דדו פרטים נוספים על אותה מלחמה.
תחושת עוול נותרה בפי רבים בציבור ובמשטרה בעקבות ממצאי ועדת אור. רבים מוצאים שהוועדה לא ירדה לשורש האירועים, לאווירת הפרעות בעקבות הסתה קיצונית של מנהיגים ערבים בהקשר ל"יום האדמה" ול"הגנה" על מסגד אל-אקצה כאשר חלק מערביי הצפון החלו בפרעות, אלפים הצטיידו בקלשונים ונשק קר ועלו בהמוניהם לתקוף ישובים יהודים, חיבלו בתחבורה, ביררו מי ברכב יהודי ואז היכו ופצעו.
לרשות ניצב אֶלִיק רון עמד כוח שוטרים קטן. המרד החל להתפשט בכל ואדי ערה והגיע גם לכפרים רבים אחרים, כמו ג'סר אל-זרקא, שם השליכו המונים אבנים גם מעל הגשר לנתיב תחבורה סואן והרגו נוסע. ניצב אליק רוֹן עמד במחוזו מול מרד גלוי וְטֶבַח צפוי ונאלץ לנקוט באמצעי הרגעה ואח"כ אמצעי הגנה שונים, מהקל עד לכבד, החל מאזהרה, ירי באוויר, ירי כדורי גומי ועד לירי בכדורים חיים. אלמלא עמד בַּפֶּרֶץ רבים מאד, יהודים כערבים, היו משלמים בחייהם. לאחר מעשה האירוע נראה ונבחן משפטית כאילו מי מהמתפרעים נטל ספר חוקים בטרם נטילת הגרזן והפגיון.
ועדת ברלינר הצביעה על האחראים בשמותיהם. העם קרא את המסקנות וההמלצות ודבר לא נעשה. האם דוח על טבח שבעה באוקטובר יזכה ליחס שונה? ספק רב. האם יגרום לשינוי בממשל? ספק נוסף, ובכל זאת ראוי, ואפילו למען ההיסטוריה ולהעמדת דברים על דיוקם, וגם למען שְׁלוֹם נפשם של בני משפחות ההרוגים והחטופים, למען הפצועים ולמען עם ישראל להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית.