כששמעתי אודות ההחלטה להעלות בעשרות אחוזים את מחיר התחבורה הציבורית בישראל, הן באוטובוסים והן ברכבות, זאת כחלק מהגזרות שיוטלו על הציבור במטרה לממן את הוצאות המלחמה, נזכרתי בסופו הטראגי של אלבר קאמי, חתן פרס נובל ומגדולי האינטלקטואלים של המאה ה-20. לקאמי, דוגמת רבים מבני דורו, לא היה רישיון נהיגה והוא נהג בדרך כלל לנוע ממקום למקום באמצעות הרכבת. ב-4 בינואר 1960 נספה קאמי בתאונת דרכים קטלנית יחד עם המו"ל שלו מישל גילמאר. בכיס האחורי של מכנסיו נמצא כרטיס לרכבת, משמע הוא רצה לנסוע ברכבת וגילמאר שכנע אותו להצטרף אליו. תשאלו מה הקשר בין מותו של קאמי לבין הצורך בתחבורה ציבורית או כפי שהיא מכונה כיום "מערכת היסעים המונית"? ובכן, על-פי כל המדדים, ככל שהתחבורה הציבורית מפותחת יותר ויותר כלי רכב פרטיים יורדים מהכביש, כך גם לא רק נוצר חסכון של עשרות מיליארדים למדינה, אלא גם פוחתות תאונות הדרכים באופן דרמטי. אכן קיים קשר ישיר בין כמות כלי הרכב האדירה הנעה כיום בכבישי ישראל לבין כמות תאונות הדרכים וכמות ההרוגים והפצועים שמהווה גם נזק כלכלי בל ישוער למשק הישראלי. השנה, לדוגמה, חצתה מצבת כלי הרכבת אצלנו את רף הארבעה מיליון, כלומר יותר מ-400 כלי רכב על כל 1,000 נפשות, כשבד בבד כמות ההרוגים זינקה ליותר מ-400 שלא לדבר על עד אלפי פצועים ונכים. למדינה ולממשלה אין כלל אינטרס לשנות את המצב הזה מהטעם הפשוט שכלי הרכב והדלק מהווים מחלבת כסף שלא תסולא בפז. על-פי נתונים עדכניים מתקרב המיסוי על כלי רכב ל-50 מיליארד שקלים לשנה, מה שהופך את רכישת מכונית אצלנו ליקרה ביותר בעולם. לכך יש להוסיף עוד כ-20 מיליארד שקלים מיסוי על דלק ובסך-הכל סכום נכבד ביותר של 70 מיליארדי שקלים לקופת המדינה. אז אין פלא לכך שמדינת ישראל, חברה ב-OECD ומי שרואה את עצמה כמדינה מערבית מפותחת ומעצמה טכנולוגית מתאפיינת במערכת תחבורה ציבורית שמפגרת גם לעומת רוב מדינות העולם השלישי. ואין פלא בכך שהצהרות פוליטיקאים, ובתוכם שרי תחבורה, שהמצב הולך להשתנות, אין להם כל כיסוי בעליל. אין פלא אם כך שמרבית הציבור הישראלי לא רק שאינו משתמש בתחבורה ציבורית, אלא רואה בה, כן כן, "ברירת מחדל של עניים". ישראלים רבים נוהגים ללהג בערבי שישי איך נסעו בתחבורה ציבורית בלונדון, פריז או רומא ולא נזקקו כלל לרכב, אולם בישראל? חלילה וחס. רק רכב פרטי... והאבסורד הגדול הינו בכך ששעה שמייקרים לנו עוד ועוד את עלות התחבורה הציבורית, זאת בעיקר על חשבון השכבות העממיות של הציבור הישראלי(!) כבישי ישראל עמוסים לעייפה יותר ויותר בפקקים מתארכים והופכים את היתרון, כביכול, של הרכב הפרטי, לקריקטורה. ניקח למשל את שני הכבישים שהיו אמורים להיות המהירים ביותר בארץ, חוצה ישראל ונתיבי איילון, לכאורה כביש פרברי מהיר. מהירות התנועה בשניהם בשעות העומס מגיעה לכ-30 קילומטרים לשעה בלבד, זאת כאשר שעות העומס מתרחבות יותר ויותר והופכות בפועל למרבית שעות היום. בד בבד כשערכת התחבורה הציבורית לא רק מתייקרת לנו, אלא בלתי יעילה לחלוטין ולא ניתן לסמוך עליה לא מבחינת לוחות זמנים ולא מבחינת איכות השרות. ולסיכום, אשמח אם מקבלי ההחלטות במשרד התחבורה ישקלו שוב את הגזירות על נוסעי התחבורה הציבורית, ובמקום זאת ישקלו היטב איך את אותם סכומים שבכוונתם לגבות מהפרולטריון, יגבו באמצעות סגירת משרדי ממשלה מיותרים וכל מה שנלווה אליהם. ודי לחכימא ברמיזא...