בעת ההליכים לקראת הבחירות לנשיא המדינה התפלאנו כיצד זה נתניהו לא העמיד מועמד ראוי לנשיאות מטעם הליכוד או הימין. אומנם חברי הכנסת והשרים שנבחרו מטעם הליכוד מצביעים על מאגר דל מאוד של מועמדים ראויים, כי כל חבר תנועה בעל יכולת מצא את דרכו אל מחוץ לליכוד וזה אם מחמת שלא הסכים להיות ממלחכי פינכתם של בנימין ושרה ובין אם נתניהו או שרה כוונו אותו ליציאה. אפשר ונתניהו החרדתי תמיד חרד כה על כסאו עד שנזהר מאוד שלא להצמיח לצידו בליכוד אדם בעל אישיות העלול לאיים על כסאו ולהחליפו, אלא אם אותו חבר תנועה השפיל עצמו לכלל כניעה מוחלטת ל"משפחה המלכותית" עד לטשטוש אישיותו ודעותיו. אפילו אנשי ליכוד שבעבר תפקדו במשרות רמות ורבות אחריות במוסדות הביטחון ויחסי החוץ של המדינה, או שירתו בתפקידים בכירים אחרים למדו למלא פיהם מים ולומר אמן אחרי נתניהו ושרה, ואפילו אחרי הבן-יקיר הצייצן. למרות כל זאת תמהו רבים על שלא רק שנתניהו לא העמיד מועמד ראוי, אלא שאפילו תמך בשקט בבחירתו לנשיא של יריבו הפוליטי יצחק בוז'י הרצוג, שהתמודד מולו זה לא מכבר לראשות הממשלה. כבר אז כתבנו שנראה שנתניהו חשב לטווח ארוך לאמור שבכך שהכשיר או פינה את הדרך לבחירת הרצוג למשרה הרמה, קנה נתיב ללבו וטיפח אותו כנשיא כביטוח נוסף למקרה שיורשע או יסתבך בשורת האישומים שהוגשו נגדו (ותיק הצוללות אפילו טרם הגיע לדיון) ובמקרה הצורך, אם יִכלו כל הקיצים, יוכל לצפות לחנינה מידו. כזכור הנשיא הרצוג האב חנן עוד לפני הגשת כתבי אישום את החשודים בעבירות החמורות בקשר לקַו 300 (הריגה או רצח, הטחת האשמות שווא בקצין בכיר ואפילו שתילת חפרפרת בוועדת החקירה). כתוב: "מעשי אבות סימן לבנים". ואכן כבר מרחפות שמועות בכיוון זה בחלל המשפט. אין אנו אפילו רומזים שהיו איזה הסכם או "הבנות" בין הנשיא לרה"מ, אלא שאותו ויתור לכאורה על הצגת מועמד עורר מחשבה בכיוון. לעניין חנינה - נשיא שבא מהשמאל, ממפלגת העבודה, יהא מעל לכל חשד ועדיף לאין שיעור מנשיא שהיה מגיע מהליכוד. אפשר ונתניהו עלול להתאכזב: בקצב שהוא ובאי-כוחו מושכים את המשפט, ונדיבותם של השופטים במתן ארכות ודחיות וזמן בלתי מוגבלות לחקירת עדי התביעה (ראה משך חקירתה של עוזרתו של ילצין) הנה עשוי הנשיא הרצוג לסיים את כהונתו בת שבע השנים לפני שמשפטו של נתניהו יסתיים.

ממתינים להכתרתו של טראמפ ומטפחים תקוות

נתניהו הימר זה מכבר על בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. התנכר לנשיא ביידן ולהאריס, מועמדת הדמוקרטים לנשיאות. למזלו ולמזלנו ביידן אינו נוקם ונוטר. רבים בימין מאמינים שטראמפ ימלא אחר כל חלומותיהם, החל מהתנחלויות בעזה ועד... (כן לא נתפלא, איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ') להתנחלות ב...לבנון. אכן מרבית עוזריו ופקידיו העתידים נראים כטובים לישראל, אולם חוששים אנו שאצלנו שכחו שטראמפ הוא קודם כל אמריקני וישראל חשובה לו אחרי ארצו ואולי גם אחרי סעודיה ועוד מדינות. רבים אצלנו שכחו שבין הים לירדן חיים גם כארבעה מיליון ערבים שאינם מתכוונים ללכת לשום מקום אחר וכי טראמפ חוזר ומדבר על מדינה פלשתינית. כאשר נתניהו ובכירי ממשלתו יפגשו שוב מדיניות זו הם עלולים להרגיש "נוק אאוט" בחוטמיהם להתפכח מחלומותיהם והזיותיהם; מי יודע - אולי עוד נתגעגע לביידן.

מניעת מנהיגות ראויה מהציונות הדתית (המפד"ל לשעבר)

דומה שיש יד נעלמה אשר קוטעת דרכם לצמרת של מנהיגים לציונות הדתית המפוארת. קריירות צבאיות מצליחות המצביעות על כוונה להגיע להנהגת המפלגה נקטמות בדרגה המירבית תת-אלוף. אכן מונו מספר אלופים דתיים או חובשי כיפה, לרבות סגן הרמטכ"ל יאיר נוה, אך לא כאלו שיכלו או התכוונו למשוך את שרידי המפד"ל קדימה. כך אירע לאפי איתם, שאמנם הגיע לצמרת אך לא התמיד בהנהגה עד שפרש. רפי פרץ היה לרב ראשי בדרגת אלוף ושר אך לא הרחיק מעבר לכך. תא"ל אופק בוכריס שרבים ציפו בכִלְיון עיניים להנהגתו הסתבך לפתע בענייני אישות וירד מהבמה ועתה תא"ל עופר וינטר פוטר מצה"ל על-ידי הרמטכ"ל הרצי הלוי (שאף גם הוא הגיע מהמגזר הדתי). באופן זה הצמד בן-גביר וסמוטריץ'- האחד שכלל לא שירת בצה"ל והשני ששירת בפועל שירות חלקי - מנהיגים אבוי את הציונות הדתית שטובי בניה הם מטובי לוחמינו. אין לנו הסבר לתופעה זו ולא ברור אם זו גזירת גורל או איזו יד מכוונת. אולי משום שהפכה ל"חרדלית" מדי ואבדה את דרכה המקורית והסבלנית.

רבנים ראשיים נגד צה"ל?!

במדינת ישראל יש מספר כהונות ציבוריות בכירות, שהכבוד והמשכורת לצידן, שבאופן מוזר וחריג למדינה דמוקרטית שכאילו מוקנות למשפחה מסוימת, או שֶׁלְבֶן אותה משפחה הסיכוי הסביר להבחר לכהונה בה אחז בן משפחתו. אחת מהן לכאורה היא כהונת נשיא המדינה. כבר היו לנו שני נשיאים ממשפחת ויצמן, אומנם לא אב ובנו. עתה מכהן הנשיא יצחק הרצוג, דור שני לנשיאות אולם אם לנשיאות המדינה הגיע בן הדור השני באופן די מקרי, הנה הרבנות הראשית הייתה "לנחלתן" של שתי משפחות. הרב הראשי האשכנזי לאו הוא בנו של רב ראשי. אין חולק שהרבנים לאו הנכבדים הם רבנים גדולים בפני עצמם אולם ככל הידוע לא היו גדולי התורה והפוסקים הגדולים ביותר בדורם. אם לא הַגְּדוּלָּה בתורה מה כן נדרש? ייחוס אבות? אכן בעיירות בגולה היה מקובלת "הַחֶזְקָה", ואם אדם היה הגבאי, המוהל או השוחט שמרו את תפקידו למי מבניו. אצל החסידים עד היום הבן, לעתים נער צעיר, נכנס בנעלי אביו האדמו"ר, הגם שלעתים ניצים הבנים ביניהם על "ירושה" זו. כהונת הרב הראשי הספרדי, "הראשון לציון" אכן הייתה פעם בידי גדולי הפוסקים והלמדנים, כמו "החזון איש" או הרבן עובדיה יוסף, אכן גם בניו הם גדולים בתורה, אך האמנם הגדולים מכולם בדורנו? אלא שגם פה המשרה החשובה הפכה לכאורה לנכס של משפחת הרבנים יוסף והתואר עובר בירושה מאב לבן או מאח לאחיו. אומנם בבחירות האחרונות לכהונה ניסה אריה דרעי, "ממליך המלכים" ומי שעמד אחרי מינויו של האב, הרבן עובדיה יוסף, ליטול ממשפחת יוסף את הכהונה לטובת בן משפחתו שלו, אחיו הרב יהודה כהן ז"ל, אלא שהאח נפטר לפני הבחירה. רב ראשי הוא עובד מדינה הזוכה למשכורת נאה, לכבוד ולמעמד אולם שני הרבנים לבית יוסף חטאו לעם ולמדינה בקריאתם לאברכים ו"לבטלנים" שאינם ממש לומדים שלא להתגייס. ראשון בהם אף נזקק לבית הכיסא שלא לצורך ברכת "אשר יצר", אלא כדי לקרוא למשתמטיו להשליך לאסלה את צוי הגיוס ולעבור על החוק. צורם גם מועד הקריאה הזו - לא זו בלבד שהמדינה במצב מלחמה וצה"ל זועק לחיילים וּמְמַצֶּה את הקריאה למילואים עד התשת הלוחמים, אלא שבדיוק במועד זה נרצח נער חרדי בן 12 בשערי ירושלים. אילו היו לצה"ל חיילים נוספים היה בידו להגביר עוד את השלטת הביטחון, ביטחון שבלעדיו אין תקומה למדינה על רבניה הראשיים. האם כדאי לטרוח ולשאול את בן-גביר ומפכ"לו החדש מדוע הרבנים יוסף לא נחקרו על הסתה להפרת החוק, ועל השימוש לרעה בכהונותיהם? ושוב השאלה הנצחית: למה ולמי יש צורך בשני רבנים ראשיים? האם כדי להנציח את העדתיות והשסע בעם? כלום עליהם להתחרות בכך באמסלם, קרעי, רגב וחבריהם?

טילים מול מטוסים

כל הכבוד לצה"ל, על טייסיו ומיירטיו רבי ההישגים. אולם האמנם את היעדים הרחוקים מאוד ראוי לתקוף דווקא במטוסים? אויבינו מרבים להשתמש בטילים וכטב"מים לסוגיהם, ודומה שזהו גם המצב במלחמת רוסיה-אוקראינה. מעבר לחיי-אדם ול"ערכו" של כל טייס הנה הכשרתו יקרה מאוד ומחירו של כל מטוס חדיש יקר בהרבה, למיטב ידיעתנו, מעלותו של טיל או כטב"ם מדויק. המטוסים כיום גם זקוקים לתדלוק אווירי בדרך. איננו מומחים בנושא וגם אין ספק שבתקיפות מסוימות יש כורח להשתמש במטוסים ולהסתכן, חלילה, בנפילה בשבי של איש צוות אוויר שמטוסו נפגע, ואפשר וכמות החימוש שונה אולם השאלה היא אם אכן נשקל תמיד השימוש בטיל מול השימוש במטוס.