בישראל שמחים על תוכניתו של הנשיא טראמפ שיביא להגירתם של תושבי הרצועה ולמיקומם בדיור חליפי. עם כל הכבוד לכוונותיו של הנשיא טראמפ ולעוצמתו עדיין התהליך מוטל בספק גדול. רוב מדינות ערב הודיעו כי עמדתן שלילית לרעיון והחריפות ביותר היו כמובן ירדן ומצרים שהן בראש רשימת המדינות שהנשיא מצפה מהן לקלוט מהגרים מעזה. גם האו"ם וכל ארגוני זכויות האדם, האמיתיים והמתחזים, כולל אלו שבארה"ב, טרם השמיעו מחאתם. כולנו כמובן נשמח אם לא תהא מדינה פלשתינית או רשות עויינת ברצועה. ראשוני השמחים על הרעיון הנשיאותי בישראל היו כמובן אנשי הימין הקיצוני ביותר, לאמור איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' ובני עדתם, אשר כבר מוכנים להקמת התנחלויות בעזה. חוששני שהם לא עיכלו את דבריו וכוונותיו של טראמפ: אין בדבריו עד כה אפילו רמז על פתיחת הרצועה, בבוא היום, בפני התישבות ישראלית. הוא מדבר על שליטה אמריקנית ויש להניח שבדעתו להשליט ברצועה שלטון אמריקני ואף בעלות אמריקנית על המקרקעין בה, כפי שארה"ב שולטת במקומות שונים באמריקה הדרומית או כמו בפיליפינים, בשטחים ובסיסים בעירק או כפי שהנשיא מעוניין להחזיר לשליטת ארה"ב את תעלת פנמה. אינני רואה שלנשיא טראמפ יש כוונה להוציא את הערמונים מהאש עבור סמוטריץ', בן-גביר ומעט חסידיהם, בעיקר לאחר ש"נוער הגבעות" עשה פרעות ביהודה ושומרון. לרבות הצתת בתים על יושביהם. הקמת ריביירה אינה מתישבת עם התנחלויות בה של קיצונים. גם לא נראה כרגע שישראל תוכל לחדש את הלחימה בעזה. טראמפ מדבר על הליכים אשר השלום והשלווה נחוצים להם. הוא יטען שתוכניתו לפינוי הרצועה פותרת את בעיית חמאס אשר יסולק יחד עם המפונים ואולי עוד קודם. אכן אלו ימים של תקוות גדולות המבוססות על אישיותו התקיפה לכאורה של אדם אחד אשר בצד אוהביו גם רכש לו עוד שונאים ויריבים, חלקם טרוריסטים מסוכנים ביותר, מהסוג שאנו משחררים מהכלא במסגרת העסקה הנוראה לשחרור רוצחים מורשעים תמורת החטופים, ושכנראה לא היה ממנה מנוס במצב שנוצר.