כל הכבוד והתהילה לאדריכלי הניצחון במלחמת ישראל-אירן. יש להעלות על נס את גבורתם ומסירותם של חיילי ישראל במלחמה זו, החל מהלוחמים בקו הראשון, טייסים, שריונאים, קומנדו, חיל רגלים, תוך דגש על חיילי המילואים שנטשו משפחות ועסקים כדי למלא חובתם שוב ושוב, לוחמי השייטות, לוחמי המוסד, אנשי המודיעין, דרך הלוחמים "אשר על הכלים" שאִפשרו את הלחימה, תחזקו את המטוסים והשריונים, אספו וניתחו מודיעין, דרך פיקוד העורף וכוחות הביטחון וההצלה, אנשי הרפואה, הכיבוי ועד האזרחים שנשאו בגבורה את התקפות הטילים והכתב"מים תוך מרוץ למקלטים ולמקומות מוגנים יחסית אחרים ונתנו גיבוי מלא לכוחות הביטחון אגב נשיאת חלקם בשכול ובפציעות.
יש כבוד עצום לצמרת הביטחונית שתכננה והכינה את המלחמה הזו ולהסרת חרב הגרעין שהתהפכה מעל ראשינו עשרות שנים. כן ראוי לכבוד רב הנשיא דונלד טראמפ שדרבן את בנימין נתניהו בסתר לצאת לתקיפה, ואשר לוחמיו עצרו וירטו התקפות טילים וכתב"מים על ישראל ולבסוף גם נתן את מכת המוות (אולי בלשונו "נוק אאוט") בפורדו, נתנז ואספהן. עם זה - דומה שנפלו מספר טעויות במלחמה זו, הן אצלנו והן אצל האמריקנים, ונציין אלו מהן לדעתנו כאזרחים שהמידע שבידם בא רק מהתקשורת הפומבית:
א. אירן הקיפה את ישראל בטבעת חנק שהייתה אמורה להפוך לטבעת אש והשמדה. זה גם קרה חלקית בשביעי לאוקטובר 2023. הייתה הסכמה כללית שיש לחסל את ראש הנחש השוכן באירן. המגמה הראשונית הייתה לסלק את האיום על ישראל והמגמה השנייה, שלא הושגה, הייתה להביא להחלפת השלטון. אכן בהתקפה קוצצו זנבו ושיניו של הנחש ואולי גם נקטפו אוזניו אך הראש עצמו, חמינאי, לא קופד. יש היגיון בגישת הנשיא טראמפ, שלא חפץ לחזור על טעויות ארצו בעירק ובלוב, שם חוסל המנהיג, הצבא וכוחות הביטחון פורקו והמדינות נותרו ללא מנהיגות ומוסדות ביטחוניים ופרצו שם מלחמות אזרחים או מלחמות הכל בכל.
במקום לטהר את הצבא והמשטרות לסוגיהן ממפקדי המשטר שחוסל ולמנות תחתם באותם כוחות ביטחון מפקדים הנאמנים לארה"ב המנצחת ולשליט שהיא תמנה, לישראל הייתה הזדמנות משך מספר ימים לחסל את חמינאי אך היא התמהמה עד שטראמפ, מטעמיו, אסר עליה חיסול זה. כך אבדה הזדמנות אדירה להתקוממות העם האירני והחלפת המשטר. אנו מאמינים שגם טראמפ נוכח או יווכח בקרוב כי טעה. כל עוד חמינאי חי, משמרות המהפכה, ישארו נאמנים לו אפילו מחשש לנקמת ההמונים שדוכאו ושלמו בחיי בני-משפחותיהם, בכלכלתם ובנטילת חירותם.
ב. ישראל תקפה באירן ובתימן במטוסיה תוך סיכון אדיר לטייסים ולמטוסים. אכן נס הוא שאף מטוס ישראלי לא הופל ואף טייס לא נפל בשבי. נורא לחשוב מה היה קורה במקרה אסון כזה. ישראל מייצרת טילים מהשורה הראשונה אך משום מה טרם הקימה חֵיל טילים עימו יכלה לחסל מטרות בארצות רחוקות מבלי לחשוש לחיי הטייסים. טילים גם זולים בהרבה מהמטוסים היקרים כל כך של ימינו. אירן הקימה מערך טילי קרקע-קרקע וספגנו את נחת זרועה ואלמלא פיתחנו אמצעי יירוט ונעזרנו בירוט אמריקני היינו עדים לאסונות גדולים עוד מאלו שספגנו. אין ספק שחשוב להחזיק בחיל אוויר אדיר כמו שלנו אך כאשר ניתן להשתמש בתחליף של טילים, ראוי לעשות כן.
ג. בעיתונות מרבים לציין את המהפך שחל בנתניהו ההססן והמפוחד ששוכנע סופסוף על-ידי זרועות הביטחון ובדחיפה מטראמפ לעבור מלחימה מגומגמת ופחד מאחריות להתקפת האויב בתקיפה חזיתית ולא בצורת הלחימה האינסופית בעזה, בנוסח שיר הילדים "ימינה, ימינה, שְׂמֹאלָה שְׂמֹאל, לפנים אָחוֹרָה", ללא אחזקה בשטח שנכבש, ללא מטרה ברורה שיש להשיג, בלא החלטה כיצד תיראה ותישלט עזה בתום המלחמה ותוך המנעות מעסקת חטופים ופינוי מנהיגות חמאס מהרצועה בהסכם נוסח גירוש ערפאת ואנשיו מלבנון או פינוי דומה. צה"ל מבוסֵס בבוץ העזתי הרווי בדם לוחמינו וגם בדמם של אזרחים פלשתינים.
ד. טראמפ העלה רעיון דימיוני לכאורה בדבר פינוי פלשתינים רבים מעזה. אכן ספק אם היה או יש סיכוי לדילול צפיפות האוכלוסין שם, אולם הרעיון לא הבשיל לתוכנית כלשהי אף שהלחימה נמשכת שם כשנתיים והיה די זמן לשקוד על חיפוש דרך למימושה.
ה. הנעשה די לחיזוק, ביסוס וְשִׁרְיוּן הקשר בינינו לבין ארה"ב? בצד התודה האדירה לנשיא טראמפ יש לזכור כי יש לו מתנגדים רבים בארה"ב עצמה, ולא רק במפלגה הדמוקרטית. אכן לא קם נשיא כה אוהד ועוזר לישראל כנשיא זה אולם יש לזכור כי זו הקדנציה האחרונה של נשיא אדיר זה (אלא אם ימצא פֵּרוּשׁ חדש לחוקה האמריקנית האוסרת על מינוי נשיא ליותר משתי קדנציות. אפשר ולמרות גילו המתקדם יטען שמדובר בשתי קדנציות רצופות ולא בבחירה מחדש לאחר הפסקה כפי שאירע לו).
נתניהו יצא חזיתית, למעשה, נגד אובמה שהיה נשיא חזק וגם התעמת עם הנשיא ביידן. אנו צופים כי האירנים יתאמצו לחדש את רדיפתם אחרי פצצה גרעינית, גם אם זו תימשך שנים. האם הנשיא הבא בארה"ב, שיעלה לכס בעוד שלוש שנים, יאמץ את עמדת טראמפ (ועמדתנו, כמובן) שיש למנוע בכל מחיר פצצה גרעינית בידי אירן (גם שם עשוי להתרחש חילוף שלטוני, אך יציבות השלטון באותה מדינה מפוקפקת)? הנה בימי השאח כמעט ותמכנו בחימוש גרעיני לאותה מדינה.
נתניהו הימר ושם כל קלפיו על טראמפ והדבר הביא לברכה אדירה לישראל, אך בו בזמן גם רכש יריבים קשים באותה מעצמה. אם ישאל הקורא מה בידינו לעשות להבטיח שימור המצב הנוכחי בתחום הגרעין באירן או בכל מדינת אויב (וכאלו קמות לנו. טורקיה מזמן אינה ידידותית וגם על קטר קשה לסמוך. לא נדבר על מהפכה איסלאמית נוספת, חלילה, במצרים) - דומה שלנצח נאלץ להשגיח היטב היטב על סבבותינו.
נוסיף עוד הערה: קשה להבין את עמדת שתי המעצמות רוסיה וסין. הרוסים סבלו מִמֶּרִי מוסלמי בצ'צ'ניה והיא כרגע ביחסים סבירים עם מדינות גרעין כקוריאה הצפונית ופקיסטן. קשה להבין כיצד זה פוטין אינו חושש מעוד מדינה בעלת הנהגה שאינה דמוקרטית, ובעיקר אם היא קנאית דת כאירן, שתחזיק בידה נשק גרעיני על גבולות ארצו. הנה כבר שמענו ממדבייב (ש"החליף" את פוטין כנשיא לתקופה) שכבר אִיֵּים שיש מדינות שתמכורנה ראשי נפץ גרעיניים לאירן. כבר כתבנו בעבר על סכנה כזו. גם קשה להאמין שסין זקוקה לעוד מדינה לא יציבה שתחזיק בנשק כזה. נתפלל שאכן "לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
ו. עוד תהייה קלה על אותו מטס להפצצת אירן של מטוסינו שנקראו לחזור ארצה ללא ההפצצה המתוכננת. זה מכבר טראמפ מכהן כראש ממשלת-על בישראל (ולאחרונה גם מטפל בהליכים המשפטיים בישראל), אולם המטוסים כבר טסו 2,400 ק"מ ליעד, גם ידוע שיש סיכון רב בנחיתה במטוס הנושא פצצות. אני מבין שנתניהו החליט לציית "לבוס" אולם איני מבין מדוע לא הופנו המטוסים לשחרר את חימושם על החות'ים בתימן עִמָם לא הוסדרה הפסקת אש. חבל.