לאחרונה, בצעד חריג, הפכה רשות ניירות ערך האמריקנית
1(SEC) החלטה שהטילה FINRA על קצין ציות שפגע בטוהר הבחינה שעה שניגש להיבחן בבחינת ההסמכה למנהל פיקוח (Supervisory Principal). מדובר בבחינה שמקיימת FINRA, הרשות המפקחת על תעשיית הפיננסים בארצות הברית, מכוח Securities Exchange Act of 1934. בחינה זו (Series 24) נועדה להסמכת מנהלי פיקוח, תפקיד שהחוק מחייב כל חברת ברוקראז' למנות.
בהליך המדובר השיתה FINRA על תומס ליקוס (Thomas Lykos Jr.), מי שכיהן כקצין ציות של תאגיד השקעות, עונש הרחקה קבוע האוסר עליו לכהן בתפקידי פיקוח
2. אולם ה-SEC שדנה בערעור שהגיש ליקוס, במקום לדחותו על הסף בשל סמכות עניינית, הפכה את ההחלטה וקבעה כי הראיות אינן מצדיקות סנקציה כה חמורה. מדובר בצעד חריג, שכן ברוב המקרים ה-SEC מאשרת את החלטות FINRA ורק לעיתים נדירות מתערבת בענישה.
תפקיד מנהל הפיקוח
בדומה לקצין הציות, מנהל הפיקוח (Supervisory Principal) עוסק באישור טרנזקציות, אך להבדיל - הוא אחראי ישירות לניהול מערך הפיקוח בארגון, לאישור עסקות, לפיקוח על יועצים ולזיהוי סיכונים בזמן אמת. כדי לקבל רישיון עליו לעבור בחינה מקיפה הכוללת דיני ניירות ערך, כללי רגולציה, אתיקה, ניהול סיכונים ויכולת פיקוח תפעולית.
העדר אסדרה ייחודית לקציני ציות
להבדיל ממנהל הפיקוח, שהוא תפקיד ברישוי המדינה, קציני ציות (CCOs) אינם כפופים למסלול רישוי ייחודי. אף שרגולטורים ובהם SEC, FINRA ו-FinCEN פרסמו הוראות שונות הנוגעות לתפקידם, בפועל לא נוצרה לקציני ציות מערכת דומה של רישוי, ואף לא נקבעו הוראות לייחוד פעולות. כתוצאה מכך, קציני ציות ממלאים לעיתים גם תפקידים נוספים בארגון - דבר היוצר ניגודי עניינים פוטנציאליים. ואכן, כבר נרשמו מקרים של אכיפה נגד חברות שבהן קציני הציות נשאו גם בתפקידים אחרים (קוחלני אלון, News1, 21.3.2025).
בצד דברים אלה יש לציין כי גם בתוך ה-SEC עלו קולות הקוראים להסדיר את מקצוע הציות. כך, הנציבה היסטר פירס (Hester Peirce) התריעה עוד בראשית העשור מפני אחריות אישית עודפת המוטלת על קציני ציות והצורך להסדיר את המקצוע. אך למרות ההכרה הרשמית, לא ננקט צעד מעשי להסדרה - לא בדרך של רישוי, לא באמצעות הגדרת ייחוד פעולות, ואף לא באמצעות קביעת סטנדרטים אחידים (קוחלני אלון, News1, 1.11.2020).
מגמה מתפתחת
לאור התאימות של תחומי הכיסוי של בחינות ההסמכה הללו, והעובדה שאין הגבלות גורפות על קציני ציות לעסוק בעיסוק נוסף, יותר ויותר מהם בוחנים לגשת לבחינות שיועדו במקור למנהלי פיקוח. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בחברות קטנות ובינוניות שלהן יחידות ציות מצומצמות, לעיתים של עובד אחד בלבד. התופעה מתעצמת גם משום שקציני ציות נדרשים לעיתים לאשר טרנזקציות - דבר המטשטש עוד יותר את הגבול בין ציות לפיקוח ומעלה שאלות יסוד בנוגע להגדרת התפקידים.
אם כן פרשת לייקוס ממחישה את בעיות העומק באסדרה הקיימת:
- התנגשות רגולטורית - עצם התערבות ה-SEC בהחלטת FINRA ממחישה את המתח הקיים בין רשויות פיקוח שונות.
- אי-בהירות רגולטורית - חפיפת סמכויות והיעדר קווים מנחים ברורים בין רגולטורים.
- טשטוש אחריות - מתן אפשרות לתפקיד קו שני לבצע מטלות של קו ראשון (קצין ציות לעומת מנהל פיקוח).
- צורך בהסדרה מקצועית - בהעדר מסלול ייחודי לקציני ציות עולה הצורך בהסדרה פורמלית שתגדיר תחומי אחריות ותצמצם אי-ודאות.
סיכום
המקרה שלפנינו ממחיש את הוואקום שבו שרוי תחום הציות. מחד-גיסא, רגולטורים בייחוד אלה המפקחים על גופים פיננסיים מחייבים בקיומה של פונקציית ציות פנים ארגונית; מאידך-גיסא, הם נמנעים מאסדרה נורמטיבית מחייבת לקציני ציות. מצב זה, ובייחוד העדר כללים ברורים באשר לייחוד פעולות, דוחף קציני ציות בארה"ב לעבור בחינות שיועדו למנהלי פיקוח. פרשת ליקוס ממחישה אם כן את הפער ואת המתח בין רגולטורים, ומעידה על צורך בהסדרה פורמלית של מקצוע הציות - או לפחות בקביעת מערכת שתגדיר גבולות אחריות ותצמצם את אי-הוודאות הרגולטורית. עד שזה יקרה, הנורמות המקצועיות נותרות בעיקר הם אלה שמפרסמים איגודים מקצועיים, בישראל - אגודה ישראלית לציות, החברה באיגוד הציות הבינלאומי (ICA).