בתוך אווירת החג והצהלה על שחרור החטופים החיים ראוי להעיר מספר הערות. 1. יש לגבות עדות מכל משוחרר על תנאֵי מאסרו וזהות השומרים ששמרו עליו, ככל הידוע לו. מי שנהג באנושיות אפשר וניתן יהא להקל עליו במשהו, בין במשך ותנאי מאסרו, אם נאסר, או בהקלה על חייו בעזה או באפשרות לצאת ממנה עם מענק כלשהו. מצד שני - יש למצות את הדין עם סוהרי חמאס העזתים שהתעללו בחטופים ולהעמידם לדין על פגיעה בזכויות אדם וכל סעיף עונשין נוסף. דומני שטעינו באשר לא נהגנו כך גם כנגד השובים שהתעללו בשבויינו בסוריה ובמצרים. ידע כל קלגס וסוהר שעל התעללות ישלם ככל שהדבר יתאפשר. למדנו מגולדה מאיר ז"ל שרוצחי הספורטאים במינכן שלמו על רצחנותם. ידעו שובי אזרחינו וחיילינו כי יש דין ויש דיין ואין התיישנות וסליחה למעשי אכזריותם. 2. אויבינו, בהנהגת הרשות הפלשתינית, לחמו בנו במעשי טרור, אך גם במישורים אחרים. הם הפכו את ביה"ד הפלילי הבי"ל בהאג לנשק כלפינו וניצלו את האנטישמיות הישנה והמוכרת גם להוצאת צווי מעצר בי"ל נגד רה"מ, שרים, בכירים, קצינים ולוחמים. עם כל הידידות מצד דונלד טראמפ כלפינו, ואישית כלפי בנימין נתניהו, עדיין צווי המעצר הללו טרם בוטלו.

יש לתמוה מדוע לא דאגנו להגיש תלונות לאותו בית-דין-

כנגד חמאס ומנהיגיו על פשעי 7 באוקטובר, על ההתעללות הבלתי אנושית בחטופים ורציחת חלק מהם ועל הפגיעה באזרחים; כנגד הרשות הפלשתינית ומנהיגיה על פעולות הטרור כנגד אזרחינו; כנגד טורקיה וארדואן על הרצח במיעוט הכורדי בטורקיה ובסוריה ועל הפלישה לסוריה; כנגד א-שרע בסוריה על רצח העלאווים ועל רצח הדרוזים תחת שלטונו; כיום סובבים בכירי החמאס והרשות ומרצחים כמו אבו-מאזן ובכירי חמאס, ארדואן וא-שרע בחופשיות ברחבי תבל. אין ודאות שהתלונות תתקבלנה או שיוצאו צווי מעצר, אך ראוי לנסות. יראו המלינים עלינו כי ההאשמות חוזרות אליהם כבומרנג וכי למקל שני קצוות. 3. לדעתנו יש מקום להגיש תלונה לאו"ם עצמו על יחסו העוין לישראל וגם ספציפית כלפי הצלב האדום, אשר למעלה משנתיים לא עשה שום מאמץ להפגיש את נציגיו עם חטופינו כאשר ידע היטב על תנאי כליאתם במנהרות, ללא די מזון, מים או טיפול רפואי. בעוד האו"ם מדווח דווח שקרי על מיעוט משאיות מזון לעזה ועל רעב בה. דומה שההתעלמות של הצלב האדום מתפקידיו כלפי חטופינו, תוך שהוא מבקר את אסירים הטרוריסטים הכלואים אצלנו וטוען לכל מיני חסרים מדומים כאן היא מקרה יוצא דופן לרעה מכל המקובל באותו מוסד בינלאומי. אין זה ראוי לעבור על-כך לסדר היום. דומה שהשירות היחיד שנתן לנו הצלב האדום בעזה היה הסעת המשוחררים לשטח ישראל. יש לרתום את ארה"ב ונשיאה לבדיקה זו של מחדלי המוסד הזה. 4. אנו מברכים את נשיא ארה"ב גם על ביקורו החשוב, גם אם קצרצר, בישראל. עם זה לא ברור מדוע היה צורך לחסום כבישים ורחובות בירושלים שנהגיה כבר ידועי סבל. לשם מה היה צורך לגייס 4,000 שוטרים מכל הארץ לשם כיוון התנועה והחסימות. תמיהה היא מדוע לא הוטס הנשיא הנכבד במסוק מלוד לכנסת הלוך וחזור. אם היה איזה חשש ביטחוני לשימוש במסוק - שרה"מ עושה בו שימוש רב - אפשר היה להפעיל 4-3 מסוקים כך שאיש לא ידע באיזה מהם טס הנשיא. לשם-מה הבזבזנות הזו של שוטרים שלבטח הם חסרו בתחנותיהם וביתר הדרכים, והכמיהה לשחק בכוח המשטרתי וגרימת הסבל לירושלמים? ואם אנו מזכירים את הביקור הקצר והדחוק בזמן, כאשר מיליוני אנשים צופים בטלוויזיה או מאזינים לרדיו בהמתנה לשמיעת דברי הנשיא האורח ראוי לציין לרעה את פטפטנותו של יו"ר הכנסת אוחנה שממש התקשה להפרד מהמיקרופון ומצא כורח להזכיר כמעט כל נכבד וכל אורח המצוי במשכן בראשית דבריו ולהאריך בחנופתו לראש הממשלה בסיומם, כאשר כל הצופים ממתינים שיסיים כבר. יצוין שהנאום היפה והמסודר מכולם היה דווקא של יאיר לפיד שממש גבר על יצרו ולא אמר אפילו משפט אחד כנגד או בגנותו של ראש הממשלה. הנשיא טראמפ נשא נאום טלאים חביב כשהוא מקפץ עניינית ובהומור רב מנושא לנושא. ניכר היה שהוא נהנה הן מעצם הנאום בפני קהל אוהד ואוהב והן מכך שהוא נותן לציבור המנהיגים הממתינים לו בשארם א-שייך לחכות לו בחוסר מעש, כך שהוא גם מזכיר להם מי הבוס, ובעיקר למנהיגים האירופים שחלקו עליו פה ושם. 5. ועידת השלום בשארם היא מוזרה. המחותן (או השדכן) הראשי, הנשיא טראמפ, הגיע באיחור מלכותי. נכחו שם כל השושבינים אך החתן, ראש הממשלה נתניהו לא נוכח. כריתת השלום אמורה להיות עם ישראל ומנהיגה נעדר. מצב מוזר. לא ברור מה עשה שם ארדואן, דיקטטור מוסלמי קיצוני שהצהיר גם יום קודם על שנאתו לישראל. ברור שגם הקטרים אינם סובלים מאהבת ישראל, אך אליהם כבר הורגלנו למרות דו-פרצופיותם. אולם חלילה לנו לתת דריסת רגל לטורקים בגדה ואין להסכים לכניסתו של אפילו חייל טורקי אחד לעזה או ליו"ש. באופן כללי לא שבענו נחת מחיילים זרים במחוזותינו. זכורה לנו בריחתו המיידית של כוח האו"ם מסיני בשל איומיו של נאצר. לא שבענו נחת מיוניפיל בגבולות עם סוריה ולבנון וסו"ס יש מועד קרוב לפינויו. כל כוח רב-לאומי בעזה יוטה על-ידי חמאס נגדנו, אולם אם נגזר עלינו לבלוע גם צפרדע זו - יש למנוע כניסת חיילים מצבאות של מדינות אויב וכרגע - חיילים טורקים. ולסיום- ברכה לכל החטופים שחזרו בחיים, למשפחותיהם שהתענו שנתיים ויותר וכאב וכבוד לחללים ולמשפחות שאהוביהן חזרו ויחזרו בארונות. ידעו נא כי לב כל העם עימם.