ישראל ואירן

המשטר הנוכחי באירן הכריז מראשית שלטונו על כוונתו להשמיד את ישראל. לא לכל אדם בישראל או בעולם ברורה הסיבה למדיניות זו. אומנם השלטון באירן הוא מוסלמי שיעי קיצוני אולם לישראל באותה תקופה לא הייתה כל יריבות עם שיעים או עם דתם. השאח מוחמד ריזה פהלאוי הנהיג משטר הנוטה למערב ולמודרניזציה ודיכא את השיעים שחתרו נגדו. ישראל אכן הייתה בת-ברית של השאח, כפי שהייתה מיודדת גם עם רודנים אחרים, אולם כך היו גם מדינות לא-מוסלמיות רבות. אפשר ולמשטר האייטולות החדש שרצה להפוך את אירן למדינה המוסלמית המובילה באיסלאם, שרובו עדיין סוני, ולתמוך במיעוטים שיעים שונים, כמו בעירק ובלבנון, היה נוח לבחור דווקא בישראל היהודית כאויב וללכד את ההמון השיעי כנגד אותו "אויב", כפי שמשטרים שונים עשו ועושים (כך הנאצים בחרו ביהודים ובצוענים כ"אויב מבית" ואת הקומוניזם המפחיד כאויב מחוץ, או המק'רתיזם בארה"ב שגילה "קומוניסטים" תחת כל אבן; שלא להזכיר מדינה מסוימת במזרח התיכון שמנהיגה לוחם ב"סמולנים" מדומיינים מבית). כן הצהיר על כוונתו לסייע לפלשתינים ושחרר את מסגד אל-אקצה. מכל מקום - השלטון השיעי לא הרפה מדרכו עד היום. לדעתנו, למרות היריבות והמלחמה בין המדינות, שומה עלינו להדגיש בפני כולֵי עלמא, ובפני העם האירני במיוחד, כי אין לנו דבר נגד העם האירני או חלילה נגד הדת השיעית ושלא מרצוננו ההנהגה האירנית גרמה למצב הנוכחי. המצב בימינו מזכיר במספר קווי דמיון בימים רחוקים, באותה אירן, שנקראה אז פָּרס, ונשלטה בידי מלך הפכפך ועריץ, אשר שוחד בכסף ונענה לבכיר שריו, אותו המן הרשע, שיצא משום-מה כנגד היהודים בממלכותיו עד שאסתר (פורים מתקרב...) שינתה את דעת השליט. כאן המן של ימינו הוא עצמו השליט. כיום כאז השלטון נושה בנתיניו תוך שימוש בִּתְלִיָּה כדרך המקום מקדם... עתה מתקיימות הפגנות, בעיקר מחמת המצב הכלכלי המעורער תוך קריאה לשינוי המשטר. מי יתן והעם האירני יצליח להשתחרר מלפיתת האיטולות.

ישראל וסומלילנד

ישראל הכירה רשמית בממשלת ובמדינת סומלילנד ועודה כרגע המדינה היחידה בעולם שעשתה כן. אפילו איחוד האמירויות, הפעיל מאוד במדינה זו, טרם הכריזה על הכרה בה. ימים יגידו אם הכרה זו תביא ברכה הן לישראל והן לסומלילנד. מדינות רבות מתחו ביקורת בדרגות שונות של חריפות, מאירן וקטר ועד לסעודיה ומצרים ואפילו ארה"ב. קיים חשש כבד שפעילותנו שם תביא או תתרום למלחמה בין סומלילנד לסומליה, עת האחרונה נתמכת על-ידי יריבתנו טורקיה, וישראל תמצא עצמה בחזית מדממת נוספת הרחק מגבולנו. עם זאת לדעתנו (וידיעתנו ניזונה רק מפרסומים בתקשורת הציבורית) זהו סיכוי ראוי למרות הסיכונים אשר לצידו. אם נתבסס שם ונחזיק בבסיס או שדה תעופה ידידותי קרוב (כ-200 ק"מ) לח'ותים ולאירן, עשוי הדבר לגרום להן לשקול שיקול נוסף לפני תקיפה שלנו או תקיפת סומלילנד. נזכור כי סומליה שימשה בסיס לשוד ימי עוד לפני חסימת המעבר בים סוף בידי הח'ותים. גם קשה מעט להבין את עמדת מצרים בנדון. אומנם מצרים אינה מפגינה ידידות יתר לישראל מצד אחד, ומצד שני אינה נוקטת בצעדים של ממש, צבאיים כדיפלומטיים, מול הח'ותים אשר כמעט שיתקו את תעלת סואץ וגורמים נזק אדיר לכלכלת המצרית; מבחינה זו ראוי היה שלא תצא בחריפות כנגד כוח ישראלי אנטי-ח'ותי שאולי גם יצליח לסלק את השליטה החו'תית בים סוף. כזכור הנשיא דונלד טראמפ בזמנו הצהיר שיעשה זאת בראש כוח בינלאומי וחזר בו אחרי שהח'ותים התחייבו שלא לפגוע באוניות אמריקניות.

ריקבון בלשכת ראש הממשלה

משהו רקוב בלשכת ראש הממשלה. אחד לאחד מתגלים אנשי צוות בכירים ומקורבים לרה"מ או לרעייתו כבלתי ראויים לכהן בה, מחמת עברם הפלילי (ואפילו, לכאורה, דרישת שוחד מהמבקשים להפגש עם רה"מ). עובדים בלשכה, וחלקם דווקא בדוברות, שהיא פּנֵי הלשכה ולמעשה גם פניה של המדינה, שכשלו בבדיקה הביטחונית, או שעברוה רק בבדיקה שנייה ("לאחר שינויים והתאמות" כלשון העיתון ביחס לבכיר ביותר) וממשיכים לעבוד בלשכה. אין זה משנה אם קיבלו משכורת גם מהמדינה או אם שירתו מלכתחילה את יוסי שלי, שהיה ראש הלשכה הקודם, כהסברים המגומגמים שניתנו שם. האחראי על ביטחון הלשכה לא פעל לסילוקם ולטיהור הלשכה ממי שאסור שאפילו יתקרב אליה. לא ניתן להבין כיצד רה"מ ממשיך להתנהל כרגיל ואינו נזעק למשמע אוזניו לגבי המתגלה בלשכתו. בינתיים קטר שמימנה כמסתבר ישירות או בעקיפין משכורות עובדים בלשכה ממשיכה לתווך בין ישראל לחמאס, שראשיו חוסים בדוחה בירתה. על העלילות באותה לשכה לא נותר אלא לאמר "לא יאומן כי יסופר".

פינוי דיפלומטים וקצינים רוסיים מישראל למולדתם

קראנו השבוע בעיתון כי שלושה מטוסים הטיסו ביום אחד מישראל פקידים וקצינים רוסיים. לא ניתן פירוט ולא צוין אם הללו המריאו עם משפחותיהם. אם הידיעה נכונה היא מעוררת הגיגים מטרידים. כזכור אחד הסימנים לכך שמצרים וסוריה החליטו לתקוף את ישראל במלחמת יום הכיפורים היה פיענוח שֶׁדר בין שני קצינים רוסים שדיברו על מועד טיסות לבריה"מ. הקשבים שלנו לא ידעו במה מדובר עד שאחד מהם שמע שדובר על פינוי משפחות והבין שהפינוי הוא סימן לכך שהרוסים חששו לשלום משפחות "היועצים" הרוסים במצרים וסוריה, והם ידעו שעומדת לפרוץ מלחמה כנגד ישראל. אפשר ואין בידיעה הנוכחית מאומה אולם כבר חז"ל אמרו ש"מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". רווינו מהפכות בחצי המאה האחרונה. החל מהתפרקות בריה"מ, מהפכות במצרים, בסוריה וחלקית כבר בלבנון, בעירק ובאפגניסטן ואולי גם בוונצואלה. מי יתן ונחזה גם במהפכה באירן ואולי - גם במהפך בגישת החרדים לשירות בצה"ל ולהשתלבות אמת במדינה ("מזמן בא הזמן") ואפשר גם במהפכה בקלפי (! ורק בקלפי!) בישראל. אותי מרגיזה הטענה המוזרה: "תורתו אומנותו". במה זה שונה מנגר שנגרותו אומנותו? ואפילו מסטודנט שלימודו אומנותו?