בימים אלה דפי החדשות דנים במינויו לכאורה של מוג'תבא חמינאי כיורש את כהונת "המנהיג העליון" באירן, אחרי שאביו עלי חמינאי נהרג בתחילת המלחמה. תפקיד זה משמעו שלטון מוחלט באירן, אולם משמעו גם היותו הבכיר בדת המוסלמית-שיעית באירן ולמעשה בכל הקהילות השיעיות בעולם. יש ספקות של ממש בעומק ידיעותיו של מוג'תבא בדת, אולם לא נראה שמישהו התעמק בכך ערב המינוי תוך כדי מלחמה וציפוף השורות שהתרוקנו בחלקן.
הנושא של העברת השלטון ממנהיג לבנו הוא המבדיל בדרך כלל בין רפובליקה למלוכה. כל העברת שלטון היא הליך מורכב ולעתים מסוכן, ולרוב אינו עובר ללא זעזועים, כפי שראינו אפילו בממלכת ירדן. המדינה היחידה שאינה נסיכות או אמירות בה הועבר השלטון כבר לדור שלישי היא קוריאה הצפונית, הנתונה למשטר רודני קיצוני, אכזרי ונוקשה המנתק את אוכלוסייתה מן העולם.
במזרח התיכון היו ניסיונות של רודנים להעביר שלטון מאב לבנו ויש משקל לטענה שניסיונות אלו תרמו להדחתם. בעירק סדאם חוסיין התכוון לעשות כן, אלא שבניו בפראותם נהרגו והוא איבד את השלטון במלחמה. חאפז אסד העלאווי בסוריה הועיד את אחד מבניו לרשת את שלטונו, אך גם אותו בן הלך לעולמו ועל כן הוזעק בן אחר, בשאר אל-אסד רופא העיניים, ממקום שבתו באנגליה לסוריה והמשיך את משטר הזוועות עד שסוריה נפלה כפרי בשל לידי אל-גולאני, ממנהיגי הטרור הסוני. בשאר נמלט למוסקבה. ככל הידוע גם הנשיא מובארק במצרים התכוון לעשות כן, וכוונתו זו הייתה בין הגורמים להדחתו, עד כדי מאסר ומשפט.
השאח הפרסי שברח מאירן עם עליית חומייני לא ויתר פורמלית על תוארו ולא העבירו פורמלית למי מבניו בטרם מת בארה"ב.
גם אצלנו, היהודים, הייתה ועדיין קיימת בעדות ובמגזרים מסוימים העברת המנהיגות מאב לבנו. אחרי ההתנחלות בארץ המובטחת תחת הנהגתו של יהושע בן נון, אשר מונה בידי משה, ובטרם אוחדו כל השבטים לעם אחד, הנה אחריו קמו לעם מנהיגים בעתות סכנה. כך עלו והנהיגו (כסדר שמותיהם בא"ב): אבצן, אהוד בן גרא, אילון הזבולוני, (בועז בית הלחמי), גדעון (הוא ירובעל, אשר כבר לו הוצעה המלוכה והוא סירב לה), יפתח הגלעדי, עלי הכהן, עתניאל בן קנז, פנחס בן-אליעזר, שמגר בן ענת, וגם שמואל הנביא עצמו שאף המליך מלכים.
מלכות בית דוד נחשבת עד היום לשושלת הקלאסית והאהובה מכל, אף שדומה למרבה הצער שעברה מהעולם אך עדיין האומה מצפה ומייחלת למשיח בן דוד.
בקהילות רבות היה ועדיין די מקובל שבן יורש את אביו בכהונות השונות - רב, שוחט ובקיא, חזן, מוהל וגבאי - פחות אצל החרדים הליטאים (למרות מלחמת הירושה שראינו בישיבת פוניבז' בבני ברק) ויותר אצל קהילות החסידים. גם הכרנו שושלות מודרניות כמו במשפחות הרבנים אבוחצירא, יוסף, לאו ולאחרונה לכאורה גם דרעי. נדרש שהנבחר יהא בעל אישיות, כריזמה ובזמנו גם גדלות בתורה ובמוסר. אין טעם לבחון את העברות השליטה האלו במבחן הדמוקרטיה או שוויון ההזדמנויות בקהל או בקהילה. בהערת אגב אפשר להזכיר אישים שעלו להנהגה בעקבות אביהם כמו אברהם בן יוסף בורג, בני בן מנחם בגין, ד"ר אלדד ועוד; אחרים עלו בהיותם בני משפחה מפורסמת כמו הנשיאים הרצוג וויצמן (אחיינו של חיים ויצמן). כבר נאמר: "עולם כמנהגו נוהג", לא תמיד על טהרת העקרונות עליהם הצהיר.
לגבי מוג'תבא חמינאי, לא נותר אלא לאחל לו ללכת בהקדם בעקבות אביו, אם בסיוע טייס ישראלי, טיל טומהוק אמריקני וטוב מזה - בידי בן עמו שוחר החופש.