זכינו ובדורנו השפה העברית היא כבר שפה חיה ושגורה בפי כעשרה מיליוני אדם, ובעלת ותק של לפחות ארבעת אלפי שנים. למרות התחדשותה בדורות האחרונים בלבד היא לבטח אחת השפות העתיקות בעולם.
זכינו ובשפה זאת נכתב ספר-הספרים, הוא התנ"ך, ונוספו לו ספרי חכמה והגות, המשנה והתלמוד (חלקו בארמית), ספרות קודש, שירה, ספרות יפה וספרים ומאמרים בתחומים נוספים כמעט לאין ספור.
משך שנים פעלה האקדמיה ללשון העברית ועשתה רבות וטובות ללשוננו אולם לאור חידושיה האחרונים דומני כי הגיעה כמעט לסוף דרכה, ובאה העת להניח ללשון להתפתח באופן טבעי מבלי להמציא חדשים לבקרים עוד ועוד מילים ומבלי לשנות בה את הכתיב, או לפחות לְהָאֵט מאוד את הקצב. אני כותב מאמר זה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ הן מחמת כבודם הרב של חברי האקדמיה והן משום שהמאמר עוסק ב"פרה קדושה" שרבים חוששים לאחוז בקרניה ולהאט את שטף מֵרוּצָה, לבל טרחתי לכתוב מאמר זה מחמת ההתפתחויות בשני תחומים בעיסוקה של האקדמיה האמורה:
- הכללים החדשים שחידשה בעניין הניקוד ו"הכתיב המלא";
- העיסוק האינסופי בחידושי לשון והמצאת מילים חדשות בכלל, והמצאת שמות "עבריים" לדברים ולמוצרים חדשים הנוצרים בעולם ואשר אין ולא היה להם שם בשפתנו.
בעניין הניקוד אני רואה עתה נסיגה מהניקוד "המלא" (בחלקו בלבד) שהיה מקובל עד כה בפרוזה, והניקוד "החסר" הנהוג בַּשִּׁירָה. הנסיגה היא לכוון הניקוד שהיה מקובל לכתיבה באידית (אִידִּישׁ), לרבות השימוש באות ע' בנוסף לאותיות "אהוי". את המילה אקדמיה היו כותבים "אקאדעמיה" או בכתיב דומה. עתהאנו נדרשים למילים מפלצתיות כמו "צוהוריים", "אחאד האעאם", ואולי גם "הערצעל" לחוזה המדינה.
המגמה בעולם כולו היא לקצר את המילים ולהסיר מהן אותיות מיותרות שאינן נֶהֶגּוֹת, ובולט הדבר בשפה הצרפתית. האמריקנית קְצָרָה מן האנגלית המקורית גם בתחום זה (כדוגמת COLOR מול ) COLOUR. הכתיבה באינטרנט פישטה אף היא במידה רבה את הכתב. באינטרנט אין פותחים משפט אנגלי באות גדולה, וגם שֵׁמוֹת נכתבים באותיות רגילות (שלא לציין את ה"כתיבה" תוך שימוש בסמלילים מקום במילים) .
נזכור כי ספר הספרים, התנ"ך, נכתב ברובו המוחלט בכתיב חסר. התורה נכתבה תכופות במילים צמודות, ללא הפרדה בין מילה למילה. השפה עברה חידוש וְרִעֲנוּן, כולל הפרדת מילים ויצירת ניקוד לפני מאות שנים וכאמור היא כיום שפה חיה ושימושית. היא שימשה היטב את סופרינו ומשוררינו הגדולים אשר אנו נהנים מיצירותיהם. האמנם נחוץ כיום לְנַכֵּר את שפתם וּלְצַפּוֹת מילדינו לקרוא את התנ"ך ואת אותן היצירות כִּשְׂפַת נֵכָר? או אולי נזדקק למילון לקריאתם? חכמי המשנה והתלמוד דקדקו בכל מילה ומילה במקרא וכך השתיתו את התפתחות הדת על פסוקי דאורייתא. העוד עלינו להקשות על לימוד אוצרות תושב"ע אלו? נאמר על רבי עקיבא שקשר כתרים לאותיות שבתורה ודקדק בכל תג ותג (בבלי, חגיגה י"ב א), האם כך נְשַׁנֶּה תעתיקי התורה עד שינויי תוכן והלכה כתוצאה מכך?!
האמנם ניצור בשפתנו "שפה ספרותית", כמו זו הקיימת בשפה הערבית, שתהא שונה ונפרדת משפת הדיבור היומיומית? לשם מה?
אילו עלה הרעיון לפני העליות הגדולות, מצפון אפריקה, מבריה"מ ומאתיופיה היה מקום להרהר בשינוי זמני של הניקוד, בעיקר בעיתונים, ספרים וטפסים המיועדים לעולים, על-מנת להקל על העולים קריאה בעברית, אך הָעֲלִיּוֹת הללו כבר נקלטו, והעולים לשעבר מדברים, קוראים וכותבים עברית ואין באופק עליה נוספת רחבת היקף.
ואם חלילה נלך בכוון זה - כלום אין זה צפוי שיקום לנו מנהיג או שליט "חזק" וישנה את אותיות השפה לאותיות לועזיות, כפי שעשה אֲתָּא-תּוּרְכּ בטורקיה? כבר שמענו הצעה כזאת.
הנושא השני:
המצאת שמות ומילים למוצרים חדשים שלא היו קיימים בעבר.
חברי האקדמיה טורחים ללא הרף להמציא שמות "עבריים" למוצרים וחידושים חדשים ממעמקי מוחם הקודח. אכן לעיתים הדבר עולה יפה והמילה החדשה נקלטת בציבור, אך תכופות אין בכך כל צורך, ובעיקר למוצר או מושג שמקובל בארצות רבות, כמו טלפון ("שח-רחוק"), טלוויזיה, אינטרנט, או "אקדמיה"...
בנושא הזה קיימות בעולמנו מגמות סותרות. יש המחפשים להגיע לשפה כלל עולמית, בה ישתמשו כל תושבי תבל, כפי שקורה למשל במכלול שְׂפוֹת האינטרנט. לשם כך המציא ד"ר זמנהוף את שפת האספרנטו, וכך הייתה הארמית בימי קדם שפת כל המזרח התיכון, והשפה הצרפתית שפת הדיפלומטיה הבינלאומית משך מאות השנים האחרונות, וכך האנגלית, וביתר דיוק " האמריקנית" בימינו אלה.
מצד שני יש הקנאים לשפתם, אשר יתנגדו לחדירת מילים משפות זרות לשפתם ויעסקו ללא הרף בהמצאת מילים חדשות לשפת ארצם. השאלה היא לשם מה? מה רע באימוץ מילה, או שם תואר זר ונוח לשפתנו? מה פגום באימוץ המילים "טלפון", "טלוויזיה", "טנק", "אדמירל" ורבות אחרות? כך השפה הערבית העשירה מאמצת בקלות מילים משפות זרות, כמו טֶלֶפוּן, טֶלֶוִיזְיוּן ועוד רבות. מה רע בהקלת התקשורת בין בני-אדם הדוברים שפות שונות?
אני מציע לבטל את ההצעה לעבור לכתיב "מלא" ולְהָאֵט את קצב המצאת המילים החדשות. אם אין החידוש מרענן וקליט במיוחד - אל תיצרוהו. תנו לשפה להתפתח בעצמה. כבר אמו חכמים: "מילה בְּסֶלַע, שתיקה בִּתְרֵי".