בית הדין הארצי לעבודה דחה בחודש שעבר (13.9.18) את ערעורו של דוד סומך על פיטוריו מתפקיד מבקר הפנים של קופת חולים מאוחדת, ובכך סיים סאגה שנמשכה שמונה שנים. פסק דין זה הוא עדות לסכנות העלולות להיגרם מהחלטות שיפוטיות הבאות לאזן בין מעשיו של מבקר הפנים לבין הסעד המבוקש. כך יוצא שאנו עלולים להיוותר עם החלטות שלעיתים לא עולה בקנה אחד עם עקרון השמירה על הביקורת הפנימית.
בית הדין הארצי כבר קבע בעבר (ע"ע 2146-04-12), כי "לא ניתן לקבוע כי בכל מקרה שבו היחסים עכורים בין המבקר ומבוקריו לא יתאפשר לפטר את המבקר, אלא כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו, ובעיקר שורש היחסים העכורים". עוד נקבע, כי "הזמנת דוח ביקורת על-ידי העירייה [על סומך] אינו פסול לכשעצמו... ויש לבחון כל מקרה לגופו... אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם הזמנת דוח שכזה תהיה פעולה לגיטימית וחוקית, וזאת על-מנת לסייע לרשות המקומית לקבל החלטה מושכלת באשר לפיטורי מי מעובדיה".
בחזרה למבקר קופת חולים מאוחדת. בנובמבר 2010 פרסם
מבקר המדינה דאז,
מיכה לינדנשטראוס, דוח שחשף אי-סדרים קשים בקופת חולים מאוחדת, ובהם גם ממצאים הנוגעים לתפקודו של סומך:
- סומך לא בדק נושאים מהותיים להתנהלותה התקינה של הקופה, לרבות חריגות חמורות מדיני מכרזים.
- סומך לא הצביע בדוחותיו על חריגות אלה גם מקום שבו ביצע ביקורת.
- סומך ביצע בנוסף לתפקידו זה גם תפקידי ביצוע בקופה וזאת בניגוד לחוק.
- סומך לא דיווח על כך שמנכ"ל הקופה הטיל מגבלות על דרכי בדיקתו בנוגע למערך רכש תרופות ומימון טיפולים בחו"ל.
- סומך העמיד עצמו בניגוד עניינים עם תפקידו כמבקר פנים כאשר נהנה, יחד עם אשתו, מאירוח חינם בכנסים שונים.
בעקבות ממצאים אלה פוטר סומך, לאחר שהנהלת הקופה אפשרה לו שימוע בפני ועדה בלתי תלויה, הצעה לה סירב. כנגד זאת העלה סומך בערעורו מספר טענות שלהן יכולה להיות השלכה על הביקורת הפנימית.
טענתו הראשונה של הסומך הייתה שהוא פוטר בישיבת דירקטוריון שנכח בה קוורום הנופל מהנדרש בחוק. סעיף 12 לחוק הביקורת הפנימית קובע, כי "לא תופסק כהונתו של מבקר פנימי שלא בהסכמתו לפני תום התקופה אשר לה נתמנה והוא לא יושעה מתפקידו - אלא אם כן החליט על כך הדירקטוריון, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי הדירקטוריון שדבר הפסקת הכהונה או ההשעיה יידון באותה ישיבה, ובאישור הדירקטוריון ברוב של שני שלישים מחבריו, לאחר שניתנה למבקר הפנימי אפשרות לשאת לפני הדירקטוריון את דברו בעניין".
בקשר לכך קבע ביה"ד הארצי, כי אומנם החלטה התקבלה בהרכב שנפל מהנדרש, אך כיוון שהחלטה התקבלה פה אחד על סמך דוח מבקר המדינה - יש לראות זאת כפגם טכני שאינו פוסל את החלטה. ביה"ד מגמיש למעשה, לאור הנסיבות, את אחד מתנאי הסף הפרוצדורליים שנועדו להבטיח, כי החלטה בדבר פיטורי מבקר פנים לא תתקבל בחטף.
סומך הזכיר את סעיף 30 לחוק מבקר המדינה הקובע, כי דוחות מבקר המדינה לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי. סומך כי, הדירקטוריון היה מנוע מלהסתמך על ממצאי הדוח אשר אינם קבילים בהליך שיפוטי ובהעדר ראיה אחרת לטענות נגדו.
ביה"ד הארצי הלך צעד אחד נוסף בקובעו, כי החלטת הדירקטוריון לפטר את סומך היא למעשה "החלטה מינהלית". משמעות הדברים היא, שביה"ד מצמצם בפועל את היקף הביקורת השיפוטית על החלטות אלה, כך שהשאלות אשר יעמדו להכרעה של ביה"ד לא ידונו בהיבט המהותי של ההחלטה, אלא רק בסבירותה. במקרה הזה קבע בית הדין, כי ההחלטה הייתה סבירה.
קביעה זו אינה מפתיעה. מה שכן יוצר קושי הוא העובדה, שנימוקי ההחלטה היו בעלי אופי כללי. ביה"ד קובע למעשה, כי הסתמכות בהחלטות כאלו בהסתמך על דוח ביקורת, עומדות בביקורת שיפוטית כיוון שתוצרי עבדותו של מבקר המדינה הם "פרי תהליך אינקוויזיטורי מקצועי ואוביקטיבי הכולל איסוף חומר, ניתוחו וראיון עדים", והמבוקרים יכולים לטעון "באופן נרחב והולם". אשר על כן קובע ביה"ד, כי מסגרת התערבותו בממצאי הביקורת תהיה "מצומצמת ומרוסנת". למעשה ביה"ד קובע, כי קביעותיו של מבקר המדינה אינן ניתנות לערעור וביהמ"ש לא יעניק סעד מקום שהדבר סותר קביעה עובדתית או המלצה של מבקר המדינה.
דומה כי נסיבות התיק, ובהם הקביעות החמורות של מבקר המדינה כנגד סומך, הביאו לכך שגם טענתו בנוגע לניגוד העניינים שבו היה הדירקטוריון נגוע, "לא היה די בה כדי להביא לבטלות ההחלטה של הדירקטוריון". סומך טען, כי הפורום שהחליט על פיטוריו היה בניגוד עניינים כיוון שהביקורת נגעה גם בהם. ביה"ד היה ער לכך שיש צדק בטענה, "אך לעיתים אין מנוס מלקבל החלטה תוך ניגוד עניינים. זאת בנסיבות דוגמת אלה שבפנינו, שעה שהסמכות להחליט החלטה מסוג מסוים מוקנית בדין באופן בלעדי לגורם שעלול להימצא במצב של ניגוד עניינים".
ילקוט שמעוני מביא משל ידוע של ר' שמעון בר יוחאי: "למה הדבר דומה, לבני אדם שהיו נתונים בספינה, ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה את עושה כן? אמר להם: מה אכפת לכם? לא בתוך שלי אני קודח?! אמרו לו: מפני שאתה מציף עלינו את הספינה".
המקרה שלפנינו מעלה תהייה דומה. ברור שדעתו של ביה"ד לא הייתה נוחה מנסיבות המקרה בהם מבקר פנים, "אשר אמור לשמש כשומר הסף בכל הנוגע להתנהלות החוקית של הקופה", מבקש לשוב לתפקידו לאחר שפוטר על-רקע דוח ביקורת. פסק הדין מלמד, כי מבקרי פנים לא יזכו לקבל סעד רק כיוון שהם שומרי סף. דא עקא, כי לשיעור זה מחיר כבד, ופסק הדין מספק מתכון לאלה המבקשים להצר את צעדיהם של מבקרי הפנים.