מדי פעם אנו קוראים על הטלת עונשים כבדים על קבוצות ספורט, בשל השתוללות קהל האוהדים שלהן. באתר זה פורסמה זה-עתה הצעתו של אבנר קופל, להטיל עונשים כבדים מאוד - עד כדי אילוץ קבוצה לשחק מחזור משחקים שלם ללא קהל.
הצעתו של קופל היא המשך לשיטה הלא-צודקת וחסרת הסיכוי, שלפיה מענישים קבוצה בגלל התנהגות אוהדיה.
רק בימים אלה שמענו על תפיסת כנופיה של חוליגנים, שאגרו מאות חזיזים ונפצים ואשר זממו להתחזות לאוהדי הפועל ירושלים, במטרה להביא להרשעתה ללא עוול בכפה בהתנהגות פרועה של אוהדיה, וכמובן לענישתה בחומרה רבה. אלמלא נתפסו, היו בריונים אלה משתוללים במגרש ודווקא הפועל ירושלים היתה נענשת - ובכך היו אותם בריונים משיגים את מטרתם.
תפיסת עבריינים, המפירים את הסדר הציבורי, היא עניינה של המשטרה בלבד ולא תפקיד הקבוצה ומנהליה, שאין לרשותם אלא פיהם ותחנוניהם. כלים אלה הם מגוחכים, כשמדובר בקהל גדול של בריונים וחוליגנים, הלועגים לשמע דברי תחינה כאלה. מה איכפת להם שהקבוצה נענשת, הואיל וכל מטרתם היא ה"אקשן". קראנו לאחרונה כתבות על כנופיות החוליגנים בארצות אחרות, המודים בפה מלא כי לא המשחק מעניין אותם, אלא "לשתות בירה וללכת מכות".
אם צופה במשחק מפיר את הסדר, משתולל, זורק חפצים או אפילו חומר נפיץ, או מכה מישהו - שהמשטרה תתפוס אותו ובית המשפט יענישו בחומרה. למנהלי הקבוצות אין שום השפעה על חוליגן כזה.
יש לחייב את השוטרים לעמוד במשך כל המשחק עם פניהם לעבר הקהל ולא לעבר המגרש, שכן עבור זה משלמים להם. פעולה כזו, בצירוף הטמעת שוטרים סמויים בתוך הקהל ופעולתם המהירה והתקיפה למראה כל ניצן של בריונות - היא הדרך היחידה הנאותה, ולא עמידת מנהלי הקבוצה על ברכיהם בתחנונים.
אם הצופה צועק בוז, מוחא כפיים, שורק או עושה כל דבר אחר שדרכם של אוהדי קבוצת-ספורט לעשות - אין מה לעשות. זהו חופש הביטוי, גם אם הצופה מספר בקולי-קולות באיזה מקצוע עתיק עוסקת אמו של השופט, או מה הן נטיותיו המיניות של השוער הקרוב. כפי שאמר פעם נשיא ארה"ב: מי שאינו סובל ריחות, שלא יכנס למטבח.
אם, לעומת זאת, הצופה צועק דברי איום, על מישהו במגרש או בקהל, מכה אדם, שובר רכוש או עוסק בהפעלת חומרי נפץ למיניהם - על השוטרים לטפל בו מיד, שכן זוהי עבירה פלילית.
את ההרתעה צריכים לספק המשטרה ובית המשפט, ולא מנהליהן חסרי היכולת וכישורי ההרתעה של הקבוצות. ענישת הקבוצה בתחום הספורטיבי היא הגיונית, צודקת ויעילה רק אם הקבוצה עצמה, או מי מאנשיה הרשמיים, עברו עבירה ספורטיבית.
אם זורקי החזיז במשחק הכדורסל, שקטע את אצבעות המאבטח, יושלכו לכלא לשנים ארוכות, ואם אלה שאספו מאות נפצים וחזיזים יושלכו לשנים רבות יותר - לא רק בגלל איסוף חומרי נפץ וכלי נשק, אלא גם בגלל שמדובר כנראה גם בגניבת הציוד הזה - זו תהא ההרתעה הטובה ביותר.
אם בית המשפט ישלח למאסר ממושך אדם שהרים יד על אחר במשחק ספורט, ויראה בכך חומרה מיוחדת - זו תהיה ההרתעה שתביא להשקטת המשחקים.
אם אדם שינסה להבריח למגרש ספורט חומרים מסוכנים או נשק, קר או חם, ישב במאסר ממושך - כל השאר יפחדו לחזור על ניסיונות כאלה.
ומי שלא ירצה לראות משחק ספורט, משום שישעמם לו בהיעדר מכות ו"אקשן" - שישב בבית.