השלכות הניסוי הגרעיני של צפון קוריאה

שאלה מרכזית שעלתה לנוכח הניסוי הגרעיני היא האם מדובר בהמשך האסטרטגיה המוכרת של צפון קוריאה של "הליכה על הסף" – שימוש בהתגרות גרעינית כקלף מיקוח להשגת ערבויות ביטחוניות וכלכליות להישרדות המשטר, או שמא הדבר מלמד על משחק חדש שבו האינטרס המרכזי של צפון קוריאה הוא הנשק הגרעיני כשלעצמו? צפון קוריאה הסבירה שהניסוי היה הכרחי לקידום ההרתעה הגרעינית כאמצעי להתמודדות עם איומים הנשקפים לה מצידה של ארצות הברית העוינת. ואולם הצהרות שהושמעו לפני הפיצוץ בשנת 2006 היו למעשה זהות בתוכנן. יתרה מכך, כאז כן היום, צפון קוריאה הצהירה כי היא מעוניינת בעסקה דו-צדדית עם ארצות הברית במעמד שווה, מדינה גרעינית מול מדינה גרעינית. ואמנם, אף על-פי שהאירועים האחרונים מצביעים על הסלמה חמורה בפעילויותיה הגרעיניות, אין סיבה להניח כי חל שינוי כלשהו במטרתה הבסיסית, לעשות שימוש בפיתוחים גרעיניים כאמצעי לשיפור מצבה הכלכלי. על ראיות נוספות המצביעות על הערך הכלכלי של הטכנולוגיה הגרעינית עבור צפון קוריאה ניתן ללמוד מנכונותה למכור טכנולוגיה זו לכל המרבה במחיר. ככזה, ההסבר הסביר יותר הוא שההסלמה האחרונה משקפת הערכה, כי לנוכח מעורבותו של הנשיא אובמה בעירק, באפגניסטן, בפקיסטן ובאירן, קים ג'ונג איל נדרש לצעד בוטה יותר כדי להחזיר את תשומת הלב של ארצות הברית לכיוון צפון קוריאה.

אופן תגובתו של אובמה לניסוי הוא המבחן המשמעותי הראשון למדיניות בקרת הנשק שלו. עד כה, אובמה דיבר בעיקר על הצעדים שבכוונתו לנקוט כדי לחזק את האמנות הבינלאומיות לפירוק נשק ולחידוש המשא-ומתן עם רוסיה בנושא אמנת סטאר"ט START –(האמנה להפחתת הנשק הגרעיני האסטרטגי). התומכים האמריקנים במדיניות בקרת הנשק הביעו שביעות רצון ממה שהם תופסים כחשיבות המחודשת המיוחסת לפירוק נשק גרעיני, ומריעים לגישתו של הנשיא אובמה, השואפת למצב של אפס נשק גרעיני ברחבי העולם. אך אירן וצפון קוריאה הן אלו שמציבות את האתגרים האקוטיים ביותר לפיקוח על הנשק בעת הזאת. למרבה הצער, במובן זה, האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) כמעט שאיננה רלוונטית; גם מאמנת ה-CTBT (איסור גורף על ניסויים גרעיניים) לא תצמח הישועה. לכל היותר, מה שנמצא על השולחן כעת בתגובה ישירה לניסוי של צפון קוריאה היא החלטה אפשרית של מועצת הביטחון של האו"ם להטלת סנקציות חריפות. אך סנקציות חריפות לא יובילו את צפון קוריאה להתפרק מנשקה הגרעיני לאלתר. תחת זאת, אם הסנקציות יכאיבו, צפון קוריאה תאותת על נכונותה לשוב למשא-ומתן – כשהיא בעמדה טובה לקבל את העסקה הטובה ביותר על "המכירה" הנוכחית של יונגביון. הדינמיקה שהיינו עדים לה למן ראשית שנות ה- 90 לא צפויה להשתנות.

באשר להקשר האזורי, לרוסיה ולסין השפעה אפשרית רבה יותר על צפון קוריאה, אך הן חוששות מההשלכות של אי יציבות במדינה הבדלנית. דרום קוריאה ויפן יבקשו ערבויות גרעיניות. מתחים גבוהים באזור עלולים ליצור הסלמה בטעות אשר תוביל לעימות צבאי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתגובתה של צפון קוריאה להחלטתה של דרום קוריאה להצטרף ליוזמה האמריקנית לביטחון ולתפוצת נשק – ה- PSI: קוריאה הצפונית הודיעה שהיא מתייחסת לכך כהכרזת מלחמה. הרבה תלוי כיום ביכולתו של אובמה לנווט ביעילות את האתגר הגרעיני הצפון–קוריאני. בנוסף לאחיזה בהגה ההתפתחויות בחזית הצפון קוריאנית, אובמה מיקם את עצמו כנושא ונותן הראשי עם אירן. לפיכך, למה שיעשה או לא יעשה בתגובה לניסוי הצפון קוריאני יהיו השלכות כמעט מיידיות על כל משא-ומתן עתידי עם אירן. בעוד שבמובנים רבים שני אתגרי ההפצה הללו צועדים בנתיבים שונים, במקרה הזה, ההשלכות יהיו באופן בלתי נמנע, שזורות אלו באלו. דוקטרינת ה"שיחות" של הנשיא האמריקני עדיין לא רשמה הצלחה כלשהי עם אף אחת משתי המדינות. יש תחושה שהוא עשוי להשלים עם נשק גרעיני בשתי מדינות אלה כמצב זמני, ולהתמודד, בהינתן הנסיבות המתאימות, עם הסוגיה הגדולה יותר של פירוק מנשק גרעיני. אנשי הצוות שלו נותנים לכך ביטוי בעובדה שלא הציעו לחזק את הנוכחות הצבאית בדרום מזרח אסיה, וגם בעובדה שהתעלמו מחומרת אתגר הגרעין האירני בכך שקשרו בינו לבין הסוגיה הפלשתינית. כמו-כן, חששות אירופיים, שגברו, בחלקם לנוכח התארכות טווח הטילים האירניים, זוכים אף הם להתעלמות במידה מה. ללא פעולה תקיפה מצדה של ארצות הברית, אנו עלולים להיכנס לדינמיקה חדשה עם התפתחויות מקבילות: תפוצה גרעינית המתקדמת בקצב מואץ, לצד שיח מעורר השראה אך בלתי יעיל על אמנות בינלאומיות (שאינן זוכות לתשומת לב) לפיקוח על נשק גרעיני. אם ארצות הברית ובנות בריתה לא ישכילו לתאם את מהלכיהן, להכיר בחומרת האתגר הגרעיני הצפון קוריאני הן לאזור המיידי והן מעבר לו, המצב ימשיך להידרדר ועלול להגיע לנקודה מסוכנת שאין ממנה חזרה.