הטלוויזיה והעיתונות הכתובה חגגו לאחרונה, בגרמניה, במערב אירופה, בארה"ב וגם בישראל את מלאת 20 שנה לנפילת חומת ברלין. אינני שותף לחגיגה זו.
אין ספק שנפילת החומה הייתה סמל לניצחון המאבק לחופש, לשחרור מהקומוניזם האימפריאליסטי אשר דיכא, לאורך תקופה חשוכה, חלקים גדולים מאוכלוסיית העולם. כך דַווקָא נפילת החומה סימלה את המהפכה האנטי-קומוניסטית, שראשיתה, כמדומני, בתעוזת פועלי המספנות בגְדָאנְסְק אשר בפולין, בה לֶךְ וַלֶנְסָה העז להוליך קוממיות את תנועת "סולידאריות". אולם בגרמניה, בעולם החופשי, ודומני שגם אצלנו, בישראל, חוגגים גם את איחוד גרמניה. תמהני אצלנו מה "שמחה זו עושה".
נביאינו ראו בנבוכדנצר מלך בבל, אשר החריב את הבית הראשון והגלה חלק גדול מעם ישראל לגלות בבל, את שוט הענישה של האל. השוט עצמו הוא שוט, לא יותר, ולא צריך להיות בעצמו צדיק גדול, וגם הוא שילם על זדונו.
אירופה כולה, למעט כמה צדיקים בסדום, הייתה רצחנית כלפי עמנו. ראשונה לאומות המרצחות הייתה גרמניה, אשר נהתה, רובה ככולה, אחרי שהנאצים חיסלו את המפלגה הקומוניסטית, אחרי הפיהרר ימ"ש. אולם גם יתר האומות, בעיקר במזרח אירופה ובמרכזה, מיהרו לשתף פעולה עם הנאצים. קהילות רבות נרצחו ביוזמות מקומיות, כמו בליטא ובאוקראינה, בהן המרצחים המקומיים הקדימו את הגרמנים.
הנצרות במקומות חשוכים אלה פעלה להגברת השנאה ליהודים. כל הנכנס לכנסייה רואה קודם לכל את מושיעו צלוב, והכומר המקומי בדרשותיו לא חדל לטעון באוזני צאן-מרעיתו כי היהודים הם שצלבו את "בן-האלוהים". הכנסיות הפרבוסלבית והקתולית מלאות באיקונין של הצלוב ושל אמו האומללה מריה. בכנסיות הפרוטסטנטיות יש פחות פסילים אך מרתין לותר, "הרפורמטור" הגדול מול הכנסייה הקתולית, לא הסתיר את שנאתו ליהודים והטיף נגדם. כך גם הכנסייה הלותרנית, הכנסייה המרכזית בגרמניה, מלאה שנאה לעם אליו השתייך ישוע בחייו.
אירופה הרצחנית נענשה ומשך 40 שנה נשלטה, עונתה ונחמסה ביד הקומוניסטים המונהגים ביד הברזל של סטאלין. במובן זה היה סטאלין, האתיאיסט הרצחני, שוט הענישה בידי האלוקים. הוא דיכא את האומות וגם מהכנסיות וכמריהן לא חשך את ידו (חשך-הן מלשון "חסך" והן מלשון "חושך"). גרמניה המזרחית קבלה עונש כבד, אם גם לא מספיק, על חטאיה, ולצדה גם גרמניה המערבית סבלה לא מעט.