בשולי האירועים - תחילת תשע"ב

קשה להבין את העם העיקש הזה, עם ישראל. העם הוצא ממצרים ביד חזקה, בזרוע נטויה, באותות ובמופתים. ראה נסים על הים ובמדבר. זכה למעמד הר סיני, וכן למנהיג דגול, אך כאשר משה נעלם בראש ההר לארבעים יום נזקקו בני-העם מיד לאיזה פסל שיאפשר להם עבודת אלילים, ותרמו את זהבם לקבלתו. אהרון, דווקא אהרון, יוצק להם את עגל הזהב - כאחד האלילים של המצרים. המקרא מזהיר את העם מעבודת אלילים ומחיקוי העכו"ם, תושבי ארץ כנען אליה באו. אך דבר אינו מועיל: למרות כל הנסים והנפלאות, ה"שופטים" והשפטים, המוכיחים והנביאים, העם חוזר לסורו שוב ושוב. מאות שנים לאחר כיבוש הארץ, כבר לא עם-עבדים, לא "דור המדבר", שוב יוצק ירבעם עגלי זהב לעשרת השבטים שהמריד וקרע מִמַּלְכוּת בית-דוד ומציב אותם בבית-אל וּבְדָּן, ואלו נוהים אחריו ואחרי עגליו. הכמיהה הזו להתגלמות כלשהי, למשהו לאחוז בו, מעץ, מאבן או מזהב, לקמע כלשהו, לא נעלמה. גם הכמיהה למנהיג דגול שנלך אחריו בעיניים עצומות כעדר צאן אחרי הרועה או המשכוכית, לא נעלמה למרות שכיום כולנו זכינו לחינוך, כולנו יודעי-ספר, אימנו אותנו לחשיבה עצמית - כה רבים בנו יוותרו על חשיבתם העצמית, על זהותם כיצור תבוני וחכם, וינהו אחרי מנהיג חזק, כמו ראש חמולה, אדמו"ר, בבא, או ראש ישיבה. אכן טרם הגענו לבהמיות הגרמנית שאיפשרה לדמגוגים גדושי שנאה לרכז סביב שנאתם לאחר והעצמת העצמי, כ"גזע עליון" להכות בסנוורים עם רחב-תרבות, אך היכן אנו? הרי יש כבר הנשבעים בבבא סאלי, ועולים לקברות צדיקים ולא לירושלים... כבר כתבנו שהטומאה הגדולה ביותר ביהדות היא טומאת מתים. על הכוהנים נאסר כליל להיכנס לבתי-עלמין. התורה גם מסתירה מעמנו את מקום קבורתו של גדול הנביאים משה רבינו, על-מנת למנוע פולחני מתים על קברו. שאול המלך, בין יתר חטאיו, עולה במבוכתו לעין-דור לדרוש אל שמואל הנביא המת ונענש על כך. דבר לא עוזר. החסידים האשכנזים מעריצים את אדמו"ריהם החיים, ועולים לקברותיהם אחרי מותם. יש בהם שהכתירו את רבם כ"מלך המשיח", ואף שלא עלה לארץ הקודש בנו הם בכפר חב"ד לא את דגם המקדש, אלא את העתק ביתו של האדמו"ר שבברוקלין... לנוצרים כנסיית הקבר היא הקדושה בכנסיותיהם. המוסלמים גם הם דורשים אל המתים וקברים רבים מהווים להם מקום קדוש ומקום פולחן. לכל זה היהדות התנגדה אך היהודים שהלכו בעקבות עובדי האלילים הוסיפו ללכת כשכניהם הגויים המאמינים סוף-סוף באל אחד (או בשילוש...) ולהשתטח על הקברים. לפני יובל שנים היה מנכ"ל למשרד הדתות, כהנא שמו, והוא "קידש" קברי שייחים רבים כקברי תנאים ואמוראים. כך גם "קבר דוד" על הר ציון, כאשר ברור שלא דוד ולא מי מצאצאיו קבורים שם. בכלל: ביהדות האדם מתפלל ישירות לבוראו, בפניו הוא מתחטא וממנו הוא מבקש סליחה ומחילה על עוונותיו. אין אצלנו מעמד מקביל לכומר, לבישוף או לאפיפיור כ"מתווך" בין האדם לאלוקיו. אך בישראל האדמו"רים וה"באבות" לסוגיהם רכשו מעמד מופלא ומכניס ביותר, וכל שועי ושוטי ישראל עולים אליהם לרגל, קונים מאלו "מים קדושים" שנאספו מן הברז, קמעות, ואל תשאלו כמה עולה כיום דולר מהדולרים שחילק הלובביצ'ר זצ"ל לחסידיו. אך דבר לא יועיל. הדרישה אל המתים צוברת תאוצה. הנה בנתיבות מוקמים "מקומות קדושים", האחרון - זה של ה"רנטגן" שהכריז בימים נוראים אלו ממש, גם במודעות בעיתונות, על קבר אביו כמקום קדוש, לצד קברו של ה"בבא סאלי". יוצאי מרוקו נהרו בזמנו לדמנהור במצרים שם קבור אחד מצדיקי משפחת אבו-חצירא. עתה צוברת תאוצה העלייה לרגל לאוקראינה הטמאה, הרוויה דם יהודי, לקברו של רבי נחמן בְּאוּמָּן. ל"עלייה לרגל" זו כבר היו קרבנות בנפש. אותם חסידים שוטים נוטשים, ודווקא בחג, את ארץ הקודש, שהיו מרבותינו שראו בכך עוון, נוטשים בימי מועד את בני משפחותיהם, וטסים לאומן. אם קברו של רבי נחמן רחב דיו, הוא לבטח מתהפך בו. לא לביקורים כאלו התכוון כאשר בירך את המבקרים את קברו. ברכה זו לבטח גם אינה פאר משנתו ומורשתו. דת ישראל לובשת אלילות וגדולי הרבנים ומנהיגי הדת מחשים. הם עסוקים בבד"צים ובהענקת תעודות כשרות מפוקפקות. מי זה ישחוט תרנגולת-כפרות אם היא מטילה לחיקם ביצי זהב כפשוטן?! אוי לנו מהתדרדרות הדת העברית לעבודת אלילים.

אני שמח עם משפחת שליט ומברך אותה על שחרורו הקרוב של גלעד מבור-הכלא, בו נכלא מעל לחמש שנים בידי מפלצות שמנעו ממנו אפילו ביקור של נציגי הצלב האדום. מצוות פדיון שבויים היא מצווה חשובה בכלל, ושחרורו של חייל שלחם בשליחות המדינה חשוב בפרט. עם זה - אני אָבֵל בְּאֶבְלוֹ של עם ישראל ששוב שילם בשחרור מאות מרצחים מדופלמים ומורשעים. שוב הוכח כי בנימין נתניהו, הגם שהוא אולי כרגע הטוב במועמדים לראשות הממשלה, אינו ראוי לכהונה זו בשל היעדר החוסן הדרוש לנושא במשרה זו. כבר כתבתי על "שליט ושלטון": מה שמותר למשפחת שליט, שהפגינה כוח עמידה, עקשנות, רוח לחימה ועוררה סערה חובקת-עולם; אינו מותר לראש מדינה אשר חייב להגן על שלומם של חיילינו שנחשפו לסכנת-חטיפה. משהוכח לאויבינו הטרוריסטים כי חטיפת חייל היא הדרך לגבור עלינו ולהביא לשחרור הרוצחים ששלחו לרצוח בנו - הופקרו בנינו לחוטפים. אני חרד לגורלם של כל חייל או חיילת העלולים להיחטף בגבול, או בעת המתינם, בודדים בכביש, להסעה. נתניהו מגדיר עצמו כתלמידו של ז'בוטינסקי, שהגדיר את העם ושליטו "גאון ונדיב ואכזר". העסקה הכואבת הזו נדיבה למשפחת שליט, אך אכזרית לכל העם ולוחמיו, אשר חירפו נפשם, ולעתים אף הקריבו חייהם, כדי להביא את המרצחים הללו אל מאחורי סורג ובריח, ואכזר כלפי האזרחים והחיילים שיירצחו, חלילה, בידי אותם ה"משוחררים". כבר שילמנו בעשרות נרצחים על שחרורם של מרצחי עסקת ג'יבריל. אין ברירה: האוחז בשלטון (שלא לומר כאן "שליט") חייב להיות גם אכזר. כל מפקד השולח לוחמים לקרב, ואפילו אם הוא עצמו מסתער בראשם, הוא אכזר, כי הוא יודע שחלקם עלול ליפול בקרב. גם בהקריבו עצמו הוא מתאכזר כלפי הוריו, רעייתו, ילדיו וכל יתר אוהביו. היפה בתכונות האדם, המקריב עצמו למען אחרים, שלובה באכזריות כלפי הקרבן עצמו. אומנם הלחץ על נתניהו היה אדיר, אך תפקידו הוא לעמוד בלחצים, ובכך הכזיב, ממש כפי שלא עמד בלחצים של שס בענייני כספים, או בהפקרת הפצועים-בכוח, לאמור אלו שייפצעו בעתיד בדרום, באי-הקמת חדר-מיון מוגן באשקלון, ובהפגינו רכרוכיות בעוד ועוד הזדמנויות שונות. "בוב-ספוג" הוא בובת משחק חמודה, אך ראש ממשלה חייב להיות קרוץ מחומר אחר. העובדה שגם יצחק רבין, מפקדו הנערץ של הפלמ"ח, הרמטכ"ל לשעבר, לא היה קשוח יותר בעסקת ג'יבריל, אינה מנחמת. התנ"ך מספר לנו על שאול, מלך שהיה בעצמו לוחם גיבור, אך אחר שניצח ריחם על אגג מלך עמלק ושילם על כך בכתרו, בחייו, אך גם בחיי לוחמיו. המהר"ם מרוטנברג נכלא, והאציל הבריון שכלא אותו היה נכון לשחררו בכופר-נפש גבוה, אך הצדיק אסר על בני קהילתו לפדותו במחיר מופקע, שכן הבין שבכך רק ייפתח עוד ערוץ סחיטה לעריצים. מדינת ישראל דרשה מיתר האומות התרבותיות שלא להיכנע ללחץ טרוריסטים, וכולנו כעסנו כאשר מרצחים שוחררו בגרמניה, באיטליה ובאנגליה (כמו המפוצץ הלובי של מטוס פאן.אם. מעל לוקרבי), וְטָעַנּוּ נגד ערפאת, ונגד יורשו אבו-מאזן, על "הדלת המסתובבת" למחבלים בבתי-הכלא של הרשות הפלשתינית. עתה שוב הוכחנו שבמישור זה אנו גרועים אף מהם. "חנינה" זו היא בזיון לצה"ל ולמשטרה, שסיכנו חיי לוחמיהם בלכידת המרצחים; בזיון למערכת המשפט שטרחה לשפוט את המרצחים בהליכים מפורטים. לשם מה? האם כדי לחנוך גם אצלנו את אותה "דלת מסתובבת"? זהו גם בזיון למדינה המצהירה שלא תנהל מו"מ עם טרוריסטים והיא מתרפסת בפניהם ומאבדת את כוח ההרתעה. כל מחבל יודע שאם יפול בידי כוחותינו יקבל טיפול רפואי מלא, משפט הוגן, תנאים משופרים בכלא, כולל לימודים גבוהים בנוסף להשתלמויות-טרור בכלא, ויהא פסק-דינו אשר יהא - הוא צפוי להשתחרר תוך שנים ספורות בעסקה כזו או אחרת. ברוך אתה גלעד בשובך. עתה עלינו לחפש ראש-ממשלה עם עמוד-שדרה איתן יותר.

משטרת ישראל, כמוה כשב"כ, כושלת מזה זמן רב באיתור ובהעמדת מחרחרי "תג מחיר" לדין. זהו כישלון מתמשך אשר עלול לגרום לשפיכות-דמים בתוך המדינה או אפילו לג'יהאד מוסלמי כללי נגד ישראל. פושעי "תג מחיר", משהחלו לשרוף מסגדים ולחלל בתי-קברות מוסלמיים, "משחקים לידיהם" של האחים המוסלמים, של קנאי "הפלג הצפוני", ושאר שונאי-ישראל מבית ומחוץ. מנוול אלמוני כלשהו הצית אש במסגד בכפר טובא זנגריה. משטרת ישראל החלה לחקור. נשיא המדינה, שמעון פרס, הטריח עצמו למקום וכך גם יצחק אהרונוביץ', השר לביטחון-פנים. מי שנעדר בכל אותו יום מתוח ונפיץ, שהיה על-סף התפוצצות, היה המפכ"ל. המפכ"ל לא שהה בחו"ל; הוא לא ניהל איזה מבצע משטרתי רחב-היקף שחייב את נוכחותו. ובכן, מה עשה באותו יום? לא תאמינו - הוא עסק בבישול! באותו יום ערכה צמרת המשטרה "יום גיבוש". לא חלילה ששמעו איזו הרצאה או השתתפו באירוע תרבותי, או בסיעור-מוחות סביב נושא אקטואלי, אלא כולם שהו, כמסורת ימים אלו בעיתונות ובטלוויזיה, בסדנת... בישול. כל הניצבים, שבימים כתיקונם מופיעים מצוחצחי מדים, עטורים במיני "כנפיים", תגים, כוכבי-מתכת נוצצים ועיטורים אחרים, עטו באותו ערב סִינָּרִים והתחרו ביניהם תבשילו של מי טעים יותר... לדעתי, המפכ"ל הקדיח את תבשילו! שלא יהיו ספקות: יש לי, כתושב הנגב, דעה מצוינת על המפכ"ל הזה, שהיה מפקד מעולה על המחוז הדרומי. דומה שהפעם מונה הקצין הנכון לתפקיד הנכון, אך פה המפכ"ל ביצע שגיאה גדולה. כבר ראינו מפכ"ל קודם, רפי פלד, שראה לנכון להצטלם עם ניצביו בג'קוזי. לא ידענו אז אם לצחוק או לכעוס על שבמשכורות ובכבוד שהם מקבלים זהו עיסוקם. כלום המפכ"ל הנוכחי שכח זאת? האומנם חייב היה להתבזות כך? בעיני זהו פשוט בזיון. אינני יודע כיצד ראו זאת תושביו של הישוב טובא זנגריה, שרבים מבניו משרתים במשטרה. נכון, מפקד המחוז שהה בשטח ופיקד על אנשיו. אין ספק שהוא אמור לדעת את מלאכתו ואינו זקוק להדרכתו של המפכ"ל, אך המצב לא היה רחוק מחזרה על אותם אירועים אלימים שבגינם הוקמה ועדת-אור. אם נשיא המדינה והשר התייצבו - תמהני כיצד המפכ"ל הרשה לעצמו להעדר, ועוד למטרה כה מטופשת אם גם אולי טעימה. אילו אני השר או ראש הממשלה, הייתי מזמין אלי את המפכ"ל לשיחה נוקבת. הייתי רוצה לראותו בחמ"ל הפיקוד ביום פקודה, כשלגופו שכפ"ץ ולא סינר.

בראבו לתנובה. בעקבות חרם הצרכנים הורידה החברה הענקית אשר מספקת את רוב החלב ומוצריו לציבור את המחירים על 20 מוצרים (בלבד) ב-15%! השאלה הקטנה המדגדגת בארנקי היא: אם כיום, כאשר שכר העבודה ומחירי הדלק והגז מאמירים, יכולה תנובה להוריד כך מחירים - כמה היא הרוויחה מהפקעת המחירים עד עתה? היכן הפיצוי לציבור, ובעיקר לאימהות הרוכשות מוצרי חלב לילדיהן, ששילמו כספים אדירים לקופתה מעל ומעבר לסביר? כיצד זה אף עו"ד לא הגיש תביעה ייצוגית על הפקעת המחירים ואולי גם על הקרטליזציה, כי גם חברות אחרות מכרו מוצריהן באותם מחירים מופקעים? היכן היו כלכלני ופקחי משרד המסחר והתעשיה? החברה הזו, אם גם בבעלות הקודמת, הרשתה לעצמה מעשים שאילו נעשו בידי חברות אחרות, חזקות פחות, היו מנהליהן מושלכים לכלא. אני זוכר שפעם, ב-1965 לערך, החברה הזרימה סיליקון לחלב העמיד, כדי להקל על אריזתו. כאשר התגלה העניין פתחה במערכת שקרים ודיסאינפורמציה עד שלבסוף הודתה באמת. בעיתונות פורסם גם כי החברה השתמשה בחלב שהתגלתה בו אנטיביוטיקה לייצור מוצרים שנמכרו לציבור הרחב, אף שנראה שלא שילמה לרפתנים שסיפקו את אותו החלב בשל...הימצאות אנטיביוטיקה בחלבם. החברה כאמור התכחשה לממצאים ורק אחרי הליכים ארוכים גם נקנסה בפלילים וגם שילמה מיליונים בתביעה ייצוגית שהוגשה נגדה בגין אותו סיליקון. אולי מישהו ירים את הכפפה וידרוש מחברה אדירה זו לפצות את הציבור, או לפחות את השכבות החלשות בו?!