תוצאות הבחירות האחרונות, של ינואר 2013, הפתיעו את כל הבוחרים, כמו גם את הנבחרים. הַדִּווּחִים העיתונאיים שיקפו יותר את עמדת העיתונאי או עמדת בעלי העיתון, ולא הִווּ דִּווּחַ על עובדות, והיו מוטעים ומטעים, כמוהם כסקרים. גם התנהגות מרבית ראשי המפלגות הייתה מוטעית והביאה לנזק לרשימותיהם.
דומני שהטועה הגדול מכולם היה ראש ה
ממשלה מר
בנימין נתניהו, שהעריך כי שלטונו מובטח וכי הליכוד יזכה לפחות לאותו מספר מנדטים שקיבל במערכת הבחירות הקודמת. תחילה נהג בזחיחות הדעת. "הליכוד ביתנו" החל את תעמולת הבחירות. למרבה הפלא, הסיכון הגרעיני מטהרן, עליו הזעיק נתניהו עולם ומלואו, נעלם לחלוטין משיח הבחירות.
נתניהו בכל פעולותיו נוהג לפעול באיחור ניכר, או שהוא בוחר להתעלם מהבעיות שבפניו, או להסס ולהתחבט ארוכות מדי, עד שכדור שלג פעוט הופך למפולת שלגים. הוא פועל כאותו סייס, הסוגר את שערי האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו ממנה. כך נהג בעיכוב הנורא בבניית הגדר בגבול סיני, שהחלה באיחור של כשלוש שנים ולאחר שמאות אלפי מסתננים מכל הסוגים חדרו ארצה;
כך הוא התעלם ממצוקתם של תושבי דרום-תל אביב, ה"מארחים" שלא בטובתם מסה אדירה של מסתננים; כך היה בשביתת הרופאים, אליה התפנה רק אחרי כ-20 חודשי שביתה ובריחת הדור הצעיר של הרופאים לחו"ל; כך היה במבצע
עופרת יצוקה, אחרי שתושבי הנגב המערבי היו כבר חמש או שש שנים מופקרים כמעט יום-יום למטחי טילים ומרגמות מעבר לגבול, מהן כארבע שנים בהן היו הליכוד ונתניהו שוב בשלטון. זכורה לי בחומרה יתרה העובדה ש"לא נמצא תקציב" למגן את בתיהם של האזרחים שהופקרו לטילי החמאס בעיר שדרות ובישובים באזור "עוטף עזה"; גם בתי-הספר מוגנו באיחור של שנתיים.
בארבע שנות כהונתו השנייה כראש-ממשלה עדיין לא נפתרה במלואה מצוקת מפוני גוש קטיף, אחרי שמשום-מה נתניהו הצביע למען ה"הינתקות"; לא שוקמו הבתים שנפגעו בירי הטילים מעבר לגבול, כמו שלא שוקמו הבתים שנשרפו בדליקה הגדולה בכרמל. דומה שהמחדל חוזר על עצמו בהתעלמות מהאזרחים שבתיהם נשטפו בבת-חפר עם קריסת חומת גדר-הגבול שלא תוכננה לעמוד בפני גשם כבד והצטברות מים מאחוריה.
נתניהו לא שעה להפגנות ההמונים המתקשים לחיות במדינה שהמחיה בה יקרה מדי, ביחס למשכורות בכלל, ושרכישת בית-מגורים בה, במאמץ סביר, אינה אפשרית בפרט. נתניהו גם לא שם לב לכך שבין המפגינים לא היו חרדים - כי לאלו הסדיר שר השיכון
אריאל אטיאס דיור, כרגיל - על חשבון הציבור.
נתניהו גם היה בטוח בתמיכתם של תושבי ה"התנחלויות" שמעבר לקו הירוק. הוא שכח את הלם ההינתקות שתמך בה בהצבעתו; את הלם הפינוי האלים של עמונה; את פרשת "ניסור" בתי האולפנה; ויותר מכל - את העובדה שהמליך עליהם את
אהוד ברק כשר ביטחון והכפיף אליו את המינהל האזרחי ואיפשר לו להתעלל בתושבים היהודיים. כל זה - בלי קשר לאי-אכיפת החוק על מתפרעי "נוער הגבעות" והפגיעות ברכושם הפרטי של התושבים הערביים. נתניהו שכח את הקפאות הבנייה ואת נזקיהם וסבלותיהם של אזרחים שכבר החזיקו בידם, אחרי ביורוקרטיה אטומה, היתרי בנייה ונבצר מהם לגשת לבניית ביתם משך שנה תמימה. תמהני מדוע חשב שאלו יתנו לו את קולותיהם. הקולות שכן קיבל מהמתיישבים מעבר לקו הירוק הם פשוט בבחינת נס.