תְּחוּשַׁת בֶּטֶן

אני מרגיש שברגע זה היא חושבת עליי: ליבה מתרחב גם אישוניה קצב נשימותיה משתנה כמו בעלייה אל ראש ההר אבל מי שבקרבתה לא יודע במה מדובר כי נשימות מואצות ואישונים מתרחבים מכול מיני סיבות לא רק כשעושים אהבה לא רק כשהרוח משיבה מאי-שם ריחות שמזכירים בבת-אחת חיים שלמים שנשארו מאחור במרחק אל-חזור לא רק כשמנסים להסתיר סערת-רגשות ששככה ונשכחה לפני עידן ועידנים ופלג עידן ושפתאום אותם ריחות שמבדילים כמו טביעת-אצבעות בין כל מיני סערות הנשימו אותה החיו אותה הפכו אותה משם ואז לכאן ועכשיו כמו שרק ריחות יכולים לטוב ולרע כי יש לי בזיכרון גם ריחות של מלחמה: אש ועשן ואבק-שריפה וגומי שרוף ובשר חרוך ולא רק ריחות של אהבה שעל-פיהם יִשַּׁק כל-דבר אבל ברגע זה אני חש שהיא חושבת עליי כמו שאני עליה וזה שאיש לא חושד ולא יודע זה כי אין באמת גלאי-אהבה לחשיפת מסרים מוחיים בין נאהבים שכבר שָׁנִים על שָׁנִים לא נפגשים וגם אם מתיימר להיות גלאי כזה הוא לא קביל בשום בית משפט שמכבד את עצמו.