עדיין מחכה לך באותו המקום
למרות שהזמן כבר הולך ונגמר
עדיין חושק בך היום כמעט כמו
לפני הפעם הראשונה -
עדיין רואה בך למרות המרחק
(הגדל פרא-רַע משנה לשנה
ואולי כבר הפך לחסר תקנה)
כמו שרואים כוכב -
עדיין מקשיב בשעות הקטנות
של לילות נדודים בין הַקִיץ לחלום
לקולך שהרעיד עולם ומלואו
כשלחשת: אני- באה בוא-בוא -
עדיין שואף את ניחוח עורך
בכול פעם שאין לי מספיק אוויר
מתוך זכרוני שבדרך נס
נותר כה צלול במָקום שהיית -
עדיין נפעם מעוצמת שדייך
שֶדַי היה בזקירת שתי פטמות
לתת בידַי את כול צבא השמים
כדי שאהיה לדקה מפקדו -
עדיין מחכה לך באותו המקום
למרות שאת כבר נמצאת כמו כוכב
במרחק של אלפי או יותר שנות אור
שרק הדמיון מסוגל -
אז איך - איך כול זה בכלל מסתדר
עם מה שקבעו גדולי המומחים
שאהבה חיה לא יותר
משלוש עד חמש שנים?
