|
השיר הזה מתריס נגד הגישה הפסימית שרווחה בספרות ארץ ישראל ובוטאה בסיפורו של י. ח. ברנר "מְעֻוָּת לא יוכל לתקון". בסיפור הזה מתאר ברנר את התנהגותם השלילית של החלוצים, ואינו מאמין שיש תקומה לעם היהודי.
|
|
|
תאריך:
|
28/11/2007
|
|
|
עודכן:
|
29/11/2007
|
|
1 |
|
|
אורנה יקרה. סוף סוף מישהו קם ומתנער מטון הפסימיות
החולנית של ברנר, שהפך להיות האב הרוחני של השמאל
הישראלי. נכון, שיש מקום לביקורת ולאופטימיות זהירה,
אבל הוא הדגיש את החולי והמדכדך. הוא עעצמו הושפע מספרות
המרתפים הרוסית שהדגישה את האומללות האנושית, בעיקר
מדוסטוייבסקי , וכתב בהשראתם את סיפוריו. בגלל כוח
השפעתו העצומה, נדחקו לצד סופרים כמו צמח ווילקנסקי
שכתבו סיפורים מהווי החלוצים בארץ בראשית המראה העשרים,
ברוח של התגברות, הצלחה ואופטימיות. נגדם , לצערנו
, יצא ברנר במאמר שלו ,Wהז'אנר הא"יW, ומאז מתבייכנים
"מרגלים", בכפיות טובה כלפי טובו של האל, שהעניק לנו
את הארץ היפה ןהטובה הזו.
המשיכי באורך וחוכמתך , אורנה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אסתר ויתקון |
|
|
|
|
|
תודה לך על תגובתך. נדרשו לי שנים כדי לצאת ממצב המודעות הקשה ששידר ברנר, ואשר הילך קסם על דורות שלמים. הוא נלמד בזמנו באוניברסיטה, והייתה מעין האלהה של הייסורים הקיומיים, הסבל, תחושת הקורבן, אין המוצא וחוסר האונים. את כל זה לימדו נערות ונערים, בחורות ובחורים במיטב שנותיהם, שאני הייתי ביניהם.
ברנר לא היה היחיד, יש ספרות שלמה של אנשים תלושים וחסרי כיוון, והיו הרבה סמינרים על דמות ה"תלוש", כאילו יש כה הרבה ללמוד מהם.
הלך הרוחות ההרסני והמסוכן הזה קיים גם היום. יש האלהה של דמויות המקדשות את המוות, ואנשים ששמו קץ לחייהם הפכו לאגדה, כמו למשל סלביה פלאת', שהתפרסמה במיוחד לאחר מותה בנסיבות טרגיות.
גם כוכבי רוק ששמו קץ לחייהם הפכו לאגדה, כמו ג'ים מוריסון ואצלנו מייק ברנט.
נראה שקיימים כוחות אופל המשכנעים בני אדם להעריץ אנשים שבוחרים במוות במקום בחיים, וזה עצוב, וזה חבל.
גם אני הלכתי שבי אחר הקסם הזר הזה. הוא זר לתרבות היהודית האמיתית, המקדשת את החיים.
אני שמחה שהצלחתי לעשות את הסוויץ' במוח, ולהעביר את עצמי למצב מודעות של תקווה, אהבה ורצון לחיות. את המסר הזה אני מעבירה בשירי, ומקווה שהוא יגיע לכמה שיותר אנשים, כדי לשנות את מצב המודעות הקודר של הדור הזה, האפוף מלחמות ומוות מכל עבר. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורנה רב-הון |
|
|
2 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר אמרו טובים וחכמים ממני כ"יצר לבו של האדם רע מנעוריו". היצר הוא הרצון האגואיסטי שלנו, למלא כל גחמה שלנו, באותו רגע. היצר ביסודו אינו רע, אבל אם לא משתמשים בו באיזון, גורמים הרס לעצמנו ולסביבה. למשל יצר הרעב, אם אוכלים ללא אבחנה וללא הפסק, גורמים לעצמנו נזק רב. הוא הדבר בכל שטחי החיים. הכוונה היא שצריך לחיות באיזון.
באשר לשיר עצמו, הכוונה היא שלא צריך לשקוע בסיפוק המיני, אלא לזכור לשם מה הוא נועד. בדורות האחרונים השתקעו בני האדם ברובם בעונג המיני, והתעלמו מקדושת חיי המין והאהבה. אברי המין וההולדה הם בעצם אברים קדושים, שצריך לדעת כיצד להשתמש בהם באופן נכון ולהתחבר לאנרגיות הקוסמיות של הזיווג המתבטאות בצורה נפלאה בשיר השירים. כך אפשר לחוות עונג הרבה יותר גדול, עונג ממש קוסמי, ולא להסתפק בסיפוק של הגוף בלבד. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורנה רב-הון |
|
|
|
|
|
כל אדם רציונלי כמהה לאהבה האמיתית על כל מרכיביה, [אגב אני חושב שיצר האדם טוב מנעוריו! [את דרכיו הוא משחית אחר כך] גם חז"ל טעו לפעמים],
בודדים, שהדחפים שלהם מוגדרים כ"לא נורמליים, סוטים" מתנהגים וחשים, כפי שאת מתארת, לכן אני חושב שהשיר מעט בוטה, ומעט צדקני. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
להיות בונה |
|
|
3 |
|
|
לאורנה ולמגיבים על שיריך.
ידוע שהמין הוא מתנה מהאל. הוא גם עונג וגם
הכרח להמשך המין (למרות שהתלות הזו הולכת
ונעלמת) אבל כמו כל דבר טוב ביקום, הכל תלוי
במינון ובהקשר. שמש היא הכרח לקיום. יותר מדי שמש אנו סובלים ואף ניזוקים קשה. כך לגבי מזון, מעדנים סרטים ואפילו שירים טובים. עודף מכל זה יוצר מיאוס, והעלאת סף הסיפוק המשעבד את האדם לתענוג ההולך ומתחמק
ככל שרודפים אחריו יותר.
המין הוא גם אמצעי לאהבה רגשית ומחוייבות
עמוקה לזולת ולכך התורה היהודית מחנכת אותנו.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אסתר ויתקון |
|
|
לאה כהן
לִמְּדוֹ אוֹתִי שֶׁדַּרְכָּהּ שֶׁל הַקִּדְמָה
אֵינֶנָּה מְהִירָה וְאַף לֹא קַלָּה ־ מָרִי קִירִי 1934 ־1867
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאה כהן
דמותו של המלך איוב - נס ודוגמה לענווה ולאורך רוח
|
|
|