לא אגדה

מרוב שרצה מרוב שחפץ מרוב שהתאווה מרוב שהשתוקק להיות עדין איתך כמו נסיך על סוס לבן לנסיכה על עדשה הוא הקיף את חומותיך ושב והקיפן וחזר והקיפן ועמד בשעריך וכרע בשעריך ושכב בשעריך וחיכה וחיכה וחיכה עד שכמעט נבלו ציציך ויבשו חצִיריך ושככה רוחך עד שכמעט עבר זמנך ובטל קורבנך עד שלפתע פקעה סבלנותך פָּקְ עָה ואז אני שבאותו מעמד מופרך הייתי במִקרה בסביבה כנווד שֶנִקְרָה לאֶרֶץ עַיֵפָה לא על סוס לבן ולא על פיל אפור ואפילו לא על חמור: עֵירום ויחף ורעב לאחר אינספור שנות נוד וניסיון שלא יְסוּלָּא בפז או בדמיון ידעתי: מי שלא יקרע את מחלצותיך ולא יפיל שערה משערות ערוותך ולא יעורר סערה בנִבְכֵי נבכיִך אין לו באמת בשום פנים ושת מה לחפש אצלך ןלכן: כשנרמזתי בעיניך וחיוכך לבוא לגנֵי עדניִך לא חשבתי פעמיים ולא שאלתי איך ואפילו לא שתיתי מים כדי להשיב את נפשי מִפִּגְעֵי נדודַי הנצחיים בחיפוש אחר אהבה גורלית אלא: בחרתי כאותו מלך אגדי להפתיעך כפי שלא הופתעה שִׁפְחָה על הים ולא ניחשה נסיכה על עדשה ולא ניבא מַלְאָכִי או אחרון נביאים אחר ופרצתי גדר – פה זה היה אמור להיגמר בְּכִי-טוֹב כמו באגדות אילו תוך כדי או בדיעבד שתקת או אפילו צרחת וקיללת את אם-אמי ואבי-אבי אילו רק לא נפחת פתאום נפיחה עצומה מנשוא ששיגרה אותי לכול הרוחות לא לפנֵי שמוטטה כרעש אדמה קטלני את אמות הסיפים של תשוקתי זאת ועוד: "להזכיר לך" אמרת תוך כדי צחוק מתגלגל לשום מקום כרעם בְּיום שעד לפני רגע היה בהיר "שגם כשאתה מלך והסמכות בלתי-מוגבלת והרשות נתונה ואתה ואתה ורק אתה מחליט מאיִן ולאן ואתה בא ופורץ גדר ואַי והוי דע לך מכאן ולהבא שלא הכול צפוי"