הִיא צִפְּתָה לְבוֹאוֹ
בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר,
רֵיחַ חַג אֶת פָּנֶיהָ לִטֵּף,
תְּכוֹל עֵינֶיהָ לֵאוֹת,
מָה עָמַס מַבָּטָן,
כִּי רַב מַשָּׂאָהּ עַל כָּתֵף
וּבְבֵית הַשְּׁכֵנִים מָה רָבְתָה
הַשִּׂמְחָה,
כָּל הַבַּיִת מוּרָק וְנִשְׁטַף,
רֵיחוֹת תַּבְשִׁילִים נִתְלוּ בָּאֲוִיר,
כְּבָר עוֹמְדִים אֻשְׁפִּיזִין
עַל הַסַּף
וְהִיא, אֶת קִמְטֵי דַּאֲגָתָהּ
פּוֹרֶשֶׂת
עַל שֻׁלְחָן עָרוּךְ בִּקְפִידָה,
"הָאֵין זֶה צִלּוֹ הַגָּח
מִן הַשְּׁבִיל?"
כָּךְ הִיא שָׂחָה בְּרַעַד לִבָּה
וְלֹא הָיָה זֶה צִלּוֹ אֶלָּא
זִיק תִּקְוָתָהּ,
בֵּין קְדֵרַת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן,
וְהָיָה לָהּ הַלַּיְלָה הַזֶּה
לְחִידָה,
הַיַּפְלִיא בָּאַחֲרִית הַלַּיִל?
