במדינת MICROYELLOW, רעש ומהומה,
יש נושאים יותר דחופים - מרעידת האדמה.
בשבוע שעבר עשו הכל כדי למנוע את רוע הגזירה,
הדיונים, במשפט קצב, בדלתיים סגורות, איזה אסון נורא,
רק מפני שהשופט, מבלי להתחשב בנו, כך קבע,
בכל כל התקשורת ובכל העיתונים,
כל כך רצו לדווח, על כל הפרטים.
הכתבים היו כל כך מתוסכלים.
זכות הציבור לדעת - ומה יעשו כל הסקרנים,
איך ימתינו עד לקבלת הכרעת השופטים.
עקרונות מעולם המשפט, סוב יודיצה וכבוד האדם,
מזמן כבר ננטשו - היום רוצים לראות רק דם.
אין לי מילה טובה לומר על הנשיא לשעבר קצב,
ואני מקווה מאוד, כי אם אכן,
יימצא אשם,
ישא בעונש כבד על כל מעלליו.
אבל אסור לנהל את המשפט, בטלוויזיה, ברדיו ובתקשורת,
ואסור, באיסור חמור, שבניהול המשפט - כל הארץ תעסוק,
ולא תאפשר לשופטים, לפי העדויות לפסוק.
לא הספקנו להירגע מכל הוויכוחים והבושה,
וכבר נכנסנו למערבולת של תביעה חדשה.
עוזרת בית, התפטרה - והגישה תביעה נגד המעסיקה.
הכל היה יכול להתברר בשקט, בבית הדין לענייני עבודה.
אך הנתבעת, במקרה הזה, היא אשת ראש הממשלה.
והתקשורת - שוב מוצאת סיבה חדשה לחגיגה.
הבוקר, 17.1.10, גלי צה"ל, יום ראשון.
בתוכנית של רזי ברקאי, מראיין רציני, חכם ובעל ניסיון.
מרבית הזמן הוקדש לנושא, הביאו עדי אופי, חברים ומומחים,
כאילו, אין יותר אסונות ואין יותר נושאים.
איני מכירה את שרה ואיני רוצה להגן עליה ועל כבודה,
איני מקנאה בבעלה, ואיני יודעת - האם "מוצא" או "מצא".
אבל אסור שתביעה, שטרם התבררה,
ובטרם הוגש כתב הגנה,
תהפוך אותנו לכל כך צהובים,
לכל כך חטטנים.
תושבי מדינת MICROYELLOW זכאים,
לשמוע דיווחים גם על עניינים יותר חשובים.
התביעות צריכות להתברר בבית המשפט לפני השופטים,
ואנחנו אמורים,
בסבלנות להמתין,
ולא להשתתף במלחמות השוורים.
