השבת קראו בבית הכנסת את פרשת "כי תישא" [שמות ל'-ל"ד]
"ויתן אל משה,
ככלותו לדבר איתו בהר סיני,
שני לוחות העדות,
לוחות אבן כתובים
באצבע אלוהים"
(שמות ל"א, פסוק י"ח).
העם, אשר חיכה למשה והתייאש,
כי משה לחזור בושש.
יצר בינתיים, עגל מסכה, מכּל נזמי הזהב.
העלה לו עולות וציחק לפניו.
ה' מֵכין את משה, למחזה אשר מחכה לו למטה.
"וידבר ה' אל משה, לך רד כי שחֵת עמךָ,
אשר העלית מארץ מצרים".
כל מי מאיתנו, שגידל ילדים,
לפְעמים נחמדים ולפעמים מעצבנים,
אומר תמיד בדיוק כפי שאמר אלוהים.
כשהעם טוב וצייתן, הוא הבּן של אלוהים,
כשהוא מעצבן וחוטא, אחראים האחרים.
"ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העֵגל ומחולות,
ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות
וישבר אותם תחת ההר.
ויקח את העגל אשר עשן
וישרוף באש ויטחן
עד אשר דק,
ויזר על פני המים וישק
את בני ישראל".
"ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי
ויאספו אליו כל בְּני לוי
ויאמר להם כה אמר ה' "...
"ויעשו בני לוי כדבר משה,
ויפּול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפים איש".
לאחר שנרגעו הרוחות,
"ויאמר ה' אל משה פָסֵל לך שני לוחות אבן כראשונים,
וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שִבּרת...
"ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה
לחם לא אכל ומים לא שתה, וכתוב על הלוחות את דברי הברית, עשרת הדברים".
"ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר,
ומשה לא ידע כי קָרן עוֹר פניו"...
סיפור קשה ומלא יצרים,
אהרון חוטא ומחטיא, אלוהים מתעצבן וסולח,
משה את בני הלויים, למסע נקמה שולח,
שלושת אלפים, אחים, רעים וקרובים,
על חטא העגל, בדם קר נטבחים. בחייהם משלמים.
וכאשר, כל בני ישראל המפוחדים, אשר נשארו חיים,
מתקדשים וממתינים, לראות מה כתוב על האבנים,
מהם החוקים אשר נכתבו, באצבע אלוהים.
המצווה השישית, מיד אחרי מצוות כיבוד ההורים,
לא תרצח - אין שום הקלות ואין שום ויתורים.
איך מתיישבת הסתירה, ומה הם ההסברים,
לאלוהים הפתרונים.
וכך היום, וכך היה וכך יהיה בדורות הבאים,
בשם אלוהים – משתנים החוקים, מופרים הכללים.
