אחרֵי שרַבּוֹת אִכזבו אותי
אמרתי סוף-סוף: עד כאן!
והִתְכַּנַּסְתִּי לתוך עצמי
כאילו לְעוֹלָם –
אבָל העולם כמו כל עולם
הִמשיך להסתובב
עונות להתחלף כסִדרן
שיכחה להתרחב
לאט לאט שכחתי
את יְמֵי הוּלדתן
של אלה שאהבתי
כאילו לְעוֹלָם
אבל העולם כמו כל עולם
המשיך להסתובב
להזדקן להתיישן
אבל גם להתחדש
עוד-איך ועוד-איך להתחדש
כי פתאום הופעת בו אַתְּ
ולשנינו היה בבת-אחת
ברור שנתאהב
אבל העולם כמו כל עולם
המשיך להסתובב
וכרגיל לקנא עד זוב דם
בכל אהבה גורלית
וזו הייתה לפי הכאב
אהבה גדולה. גורלית.
כי אַתְּ היית באמת (לא רק לי)
אישה גורלית
והעולם? העולם כן-כן
המשיך להסתובב
אבל מי בכלל שׂם-לב לעולם
כשּגָּרַנְס בזרועותיו...
והעולם כרגיל לא פירגן
העולם לא שָׁקַט ולא נח
עד שתקע ותקע ותקע
לנו סכין בגב.