אנו שוב (וביתר דיוק: "עדיין", מאז כינונה של ממשלה עלובה זו) בערב בחירות. אפשר ועד שמאמר זה יראה אור כבר תיפול הממשלה אוח תהפוך לממשלת מעבר. איני חושב שמישהו יצטער על נפילתה, פרט אולי לאותם חברי-כנסת ושרים שיאבדו את מעמדם, ופרט לצער הציבור כולו על שובן של הבחירות שמשמען עוד פיצול ועוד שיסוע בעם וכן אובדן הון ממלכתי לביצוען, כולל מימון המפלגות שמבזבזות את כספי הציבור תוך גרימת נזקים קשים לאותו ציבור.
ביבי הצליח לפורר את השמאל ואת המרכז. עתה נחלק הציבור לתומכי ביבי ולמתנגדיו. חברי הליכוד שטרם פרשו ממנו הולכים בעיניים סומות אחרי ביבי, משפחתו המעורבת בשלטון וקהל חַנֵּפַיו. הם סולחים לו על שקריו האינסופיים, על הפרת הבטחותיו (בניה מעבר לקו הירוק ובירושלים, סיפוח דמיוני בגדה ובעמק הירדן), על הפרתם של כל ההסכמים והבריתות שחתם, על עצם העמדתו לדין בעבירת שוחד אחרי שהטיף להתפטרות קודמו, אולמרט, שהוחשד בעבירות קלות בהרבה, ועל כשלונו בעצירת הקורונה, שיתוק המשק, הממשלה והכלכלה בהעדר תקציב מאושר, הרס מעמד משלמי הַמִּסִּים ועל ריבוי המובטלים ואובדן אלפי עסקים קטנים ובינוניים. כן, וגם על החשדות בעסקי הצוללות.
ביבי גם לא בוש לשתף פעולה עם רע"ם הפרו-פלשתינית ואולי גם יצא לביקור בבתי מחבלים עם מעריצו החדש מנסור עבאס, שדבריו בעברית המשמחים כֹּה את ביבי שונים מאוד מדבריו בערבית המיועדים לקהל בוחריו ולשונאי ישראל. האם גם על הבגידה הזו בעקרונותיו יסלחו לביבי מעריציו? דומה שכן.
עם זאת, חלה גם התפוררות בימין: אומנם הדתיים והחרדים עדיין נאמנים כרגע לביבי אולם זו אהבה התלויה בדבר: בקניית נאמנותם בסכומים אדירים וּבְוִיתּוּר על גיוסם לצבא, לשירות הלאומי וויתור על עבודת רובם והשתלבותם במשק ובשורות משלמי המס. עבדיו הנאמנים של ביבי מחוץ לליכוד שעדיין בחרו להכתירו, כמו בנט ושקד, הרימו ראש, ואחרי בִּיזוּיָם המתמשך הנה נאמנותם מוטלת מעט בספק, והשמועות אומרות שבנט ינסה לרוץ עצמאית לראשות הממשלה.
מדוזה מיתולוגית
גדעון סער, שעזב סוף-סוף את הליכוד בטריקת דלת, הגם שבאיחור ניכר, עשוי להצליח לרכז סביבו רבים מנוטשי הליכוד, שֶׁקַצָּה נפשם משלטון ביבי וחבר מרעיו, ונואשו מגנץ חסר עמוד השדרה. כך יש סיכוי שחלקם יחבור אל ימינה, או שיטשו גם את ימינה ויחברו אל גדעון סער או אל יש עתיד ואל רסיסי מפלגות אחרות. ספק אם יהיה מקום לכל כך הרבה בעלי אגו מופרז ברשימה אחת.
נראה שמחנה "רק לא ביבי" גדל מאד, ספק הרומן עם רע"מ יחזק אותו, או יקנה לו קולות מצביעים ערביים, אך כאשר מדובר בהצהרות מטומטמות בני גנץ חיש "סוגר רווחים". אחרי שבגד בבוחריו ללא בושה ובניגוד להבטחותיו שלא לשבת בממשלה עם ביבי הכריז לפתע בראיון עיתונאי כי ניתן להכיר בירושלים גם כבירת פלשתין. דומני שאיש בכחול-לבן לא העלה בדעתו שעד כדי כך יעמיק הרמטכ"ל לשעבר לרדת שָּׁחָת.
הבעיה במחנה "רק לא ביבי" שהוא מחנה מעין המֶדוּזָה המיתולוגית רבת הָרָאשִׁים. ספק אם עתה יש מקום לחיבור חוזר בין לפיד ויעלון לבין גנץ ואנשיו. אם ימינה תִּפָּרֵד מִרַצְעֲנּוּתָּה למשקופו של ביבי קשה להניח שבנט יסכים להכנס תחת כנפיו הקצרות של לפיד. ספק אם יעלון ישאר כמספר 2 ללפיד וספק אם איזנקוט יכנס תחת כנפי מי מכל אלו.
גם בשמאל המושמץ, בין זה של מרץ ובין של אישים כחולדאי ופרץ, טרם נמצאה שפה משותפת. וספק אם ילכדו שורות עם הימין שמחוץ לליכוד כדי להוריד את ביבי מהשלטון. במשחקי האגו בין ביבי למתנגדיו לביבי יש יתרון גדול, בהיותו "המנהיג" היחיד במפלגתו. בלשון ספרותית אומרים: "נראה מה יֵלֶד יום". הבעיה היא שבדרך כלל היום יולד לילה...
