אוי לו לשלטון המבוסס על אַדְּנֵי שקר. השקר הוא הקרקע עליה צומחים השחיתות, אי-הָאֵמוּן בין איש לרעהו, החשדנות, החשש ותחושת הרדיפה. השקר גורם לחוסר יכולת לבנות כלכלה, ביטחון, חינוך וכל דבר החיוני למדינה. הפסוק הַמְּצַוֶּה "צדק צדק תרדוף" משמעו לחפש תמיד את הצדק בכלל ובמשפט בפרט. השגת הצדק מחייבת "שקר שקר תרדוף", אשר משמעותו המקובלת של הביטוי היא לרדוף את השקר עד חורמה, כלומר: עד שיסולק מחיינו. פה למילה "תרדוף" משמעות הפוכה מרדיפת הצדק. מדינות ואימפריות קרסו, מחמת השקרים שהיו מקובלים בהן. אחת הסיבות לקריסת בריה"מ הייתה תרבות השקר: בעוד הצהרות היו על טובת הָעֲמֵלִים פותחה תרבות של הלשנות. אנשים חפים מפשע נשלחו לסיביר או נרצחו ב"טיהורים" שהביאו לכך שהצבא הסובייטי נותר כמעט ללא קצינים בכירים ערב הפלישה הגרמנית ועוד קודם לכן ניגף בפני היפנים במזרח ובפני הפינים במערב. מנהלי מפעלים וקולחוזים דווחו שקר כאשר לא עמדו במכסות וב"תוכניות החומש", והגנו על עצמם בְּשִׁחוּד הממונים והמפקחים עליהם, כך כל המנגנון הושחת והשלטון נחלש עד שבריה"מ התפרקה.
"שקר בדיעבד" הוא תיאור כוזב של מצב או ענין קיימים. "שקר מְעוּתָּד" הוא שקר לגבי מצב או ענין שיהיו בעתיד כאשר השקרן יודע כי כך לא יקרה.
שקר בדיעבד, כאמור, הוא לגבי מצב קיים, דהיינו מסירת מידע כוזב כמו שראינו בעניין תריסר המרגלים ששלח משה רבנו לתור את ארץ כנען. במקום למסור מידע אובייקטיבי ומדויק כפי שנדרשו הם דווחו מהרהורי לבם או פחדיהם ולא את אשר ראו בכנען. דוגמה אחרת היא דיווחי הצבאות המצרי והסורי במלחמת ששת הימים בהם קצינים דיווחו שקר למפקדיהם, ואלו סִפְּרו לעמם על ניצחונות והפצצות תל אביב בעת שכבר הוכו נמרצות בידי צה"ל, ולאחר שֶׁחֵיְלוֹת האוויר שלהם כבר הושמדו. המידע הכוזב גרם למתן פקודות מוטעות שגרמו לאובדן חטיבות שלמות, כניעה ונסיגה מבוהלת. הבדל בסיסי בין צה"ל לצבאות ערב של אז הייתה הנאמנות או אי-הנאמנות לאמת. צה"ל בצדק מקפיד על דיווח אמת והרמטכ"ל לא היסס לפטר קצינים בכירים ומעוטרים, אפילו בדרגות אלוף ואל"ם, בשל שקר בעניין שולי לכאורה. מדובר היה בשני המקרים בתאונות דרכים קלות ברכב צבאי בו נהג מישהו ממשפחת הקצין והקצין דיווח שהוא עצמו נהג ברכב. לאחרונה הועבר מתפקידו מפקד סיירת מצטיין משום ששיקר בעניין הפרת פקודה שגרמה לדליקת קוצים. חובה לעקור מיד דיווח כוזב טרם שיהפוך לנורמה. הבעיה שלנו, במדינת ישראל, היא שפוליטיקאים רבים, והבכירים שבהם, מרשים לעצמם לשקר ולהונות ללא הרף וללא בושה ואינם נענשים כאשר שקריהם מתגלים. אפילו היה שופט ביהמ"ש העליון לשעבר שזיכה עיתונאית ידועה שדווחה בטלוויזיה דווח כוזב ופגעה קשות בקצין צה"ל, בהמציאו סוג חדש של אמת: "אמת לשעתה". אין דבר כזה. יכולה להיות טעות בדיווח אך לא: אמת לשעתה".
מנהג המדינה
בארה"ב ידוע כי הממשל והציבור מתייחסים בחומרה יתרה לשקריהם של אנשי ממשל. בפרשת ווטרגייט הנשיא ניקסון חָטָא כאשר אישר פריצה לְמַטֶּה המפלגה המתחרה. הוא היה ראוי להוקעה על כך, אך אילו אמר אמת אפשר ולא היה מאבד את כהונתו. הציבור כעס עליו ודרש את סילוקו בשל שקריו וניסיונותיו לטייח את האמת. בשל שקר אחר גם הנשיא קלינטון כמעט וסולק מכהונתו הרמה בבושת פנים לא בשל מערכת יחסיו עם המתמחה שלו, כי בגידה בבת הזוג אינה מיוחדת רק לשוכני הבית הלבן, אלא בשל הכחשתו המוחלטת עד שהאמת חבטה בפרצופו. על הבגידה ברעייתו דומה שהציבור היה מוחל, בעיקר אחרי אהבהביו הידועים של ג'ון קנדי המנוח (וקדמו לו ככל הידוע רוזוולט ואייזנהאואר עם הנהגת שלו) אך בשל השקר כמעט פוטר. דומה שרעייתו הסלחנית, הילארי שמחלה לו בדרכה לרשת את כסאו הרם, הצילה אותו מהדחה. היוצא מן הכלל בין נשיאי ארה"ב בנושא האמת הוא כמובן דונלד טראמפ, שכבש בכזביו ובנאומיו הדמגוגיים את לבו של כמעט חצי העם האמריקני. אך פרשה זו טרם נסתיימה שם.
ומה אצלנו בישראל? כאן השקר והכזב הפכו לא פעם למנהג המדינה. דוד בן-גוריון מקים המדינה עשה בכל בכדי להבטיח את שלטונו, שלטון מפא"י, הגם שבסופו של דבר בשל שקרים בצמרת (פרשת לבון והמחתרת במצרים) נאלץ להתפטר. ב.ג. לא היסס להפעיל את הש.ב. (קודמו של השב"כ) למעקב אחרי יריבים פוליטיים. כבר יחזקאל סהר, מפכ"ל המשטרה הראשון נמצא מעיד שקר בבית המשפט, כמוהו כסגנו עמוס בן-גוריון (פרשת "שורת מתנדבים"). תנועת המזרחי, אִמָּהּ מולידתה של המפד"ל - "היהדות הציונית" של היום, גם לא טמנה ידה בצלחת. בכירים במפלגה נמצאו מבריחים ומעורבים בעבירות שונות ואחד משריה נשלח לכלא עד ששר הפנים, יוסף בורג, שהיה מופקד גם על המשטרה, סיים את החקירות במפלגה ("תיק אפרסק") בדרך פשוטה - הוא העיף את המפכ"ל, שקודם היה אלוף בצה"ל. מזכיר לכם משהו בן ימינו? התשאל מה זה נזכרנו באותם שקרים ושחיתות קדומים? כי למרבה הצער עם כל המשטרה, השב"כ, בתי המשפט והעיתונות, שכונתה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" נכשלנו עד כה בביעור השחיתות בכלל ובדרגים הפוליטיים בפרט. ראינו כיצד פעל אריק שרון כאשר השמים התקדרו מעל לראשו: אחרי שנחלץ בעור שיניו ובנדיבותו של היועה"מ מזוז מפרשת "האי היווני" הוא ביצע את "ההינתקות" ובנו הוא שהלך לכלא בעניין שולי יחסית של גיוס כספי בחירות. באותו נושא גם אהוד ברק נחלץ בקושי מפרשת "עמותות הקש" ובזכות זכות השתיקה לה נזקק בוז'י הרצוג, נשיאנו כיום. ביבי בחר בדרך אחרת ופנה בשצף קצף נגד המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט והשערות סומרות (למי שטרם הקריח) למשמע תוכניות אנשי מפלגתו ומנהיגי היהדות הציונית בני טיפוחיו למקרה שיחזרו לשלטון.
ומי, בהיבט השקר, המתמודדים כיום על הנהגת הרשימות הבכירות לכנסת? ראש וראשון הוא בנימין (ביבי) נתניהו. הוא הבטיח הרים וגבעות לסיפוח שטחים חיוניים אך בפועל הצביע בעד ההינתקות ולא סיפח אף שטח אף שהיה קונצנזוס בעם והסכמה שבשתיקה מצד ארה"ב לגבי שטחים בבקעת הירדן, בגוש-עציון ובמעלה אדומים. הוא גם גרם לסילוק חקלאי ישראל מנהריים ובערבה. ביבי שיקר בכל הזדמנות בה לא היה נוח לו עם האמת, כולל אישור בנית הצוללות המתקדמות למצרים ומטוסי חמקן לאמירויות. משפט הצוללות טרם נפתח אך הוא מנע הקמת ועדת חקירה בפרשה. עתה הוא נאשם בהפרת אמונים ובנטילת שוחד. לעשרות אנשים נתן הבטחות וחזר בו. אילו היה מקים ממשלה עם כל האנשים להם הבטיח משרת שר היו בממשלתו לפחות שבעים שרים. שִׁמְעוֹ כשקרן ידוע בין מנהיגי העמים ועדיין לא מנינו אפס קְצֵיהֶם של שקריו.
חצאי אמיתות
סמוטריץ' אינו בוש ללטוש עיניו לכס שר הביטחון, אף שיצא לשירות בהסדר שכלל רק חודשים ספורים בשירות הצבאי ממש ועיקר מִשְׁכוֹ לימודי קודש בישיבה. תחת זאת פנה ללימודי משפטים, דבר שיש בו הונאה לכאורה של שלטונות הצבא שאותו הוא מבקש להנהיג על סמך נסיונו הצבאי הרב. לדעותיו אמיתיות על ביבי, מועמדו לראשות הממשלה, נחשפנו ממש בימים אלה. אגב - הוא אינו היחיד שהגיע לצמרת הביטחונית ללא שירות בצה"ל, כמו שמעון פרס (שתרם רבות לביטחון בצד חתרנותו והֵיֵזֶיֶקַו למדינה, כמו בהסכמי אוסלו) וכמו ראש שב"כ מוצלח ש(אי) שירותו בצה"ל נותר מעורפל.
מועמד אחר מִכֹּחַ עצמו לתפקיד ביטחוני הוא איתמר בן-גביר, שותפו להנהגה של סמוטריץ', שצה"ל סירב לגייסו ועל כן הוא יוצר בעיות ביטחון ולאחרונה גם מנופף באקדחו. דומה שגם הצהרותיו שדעותיו הכהניסטיות השתנו מאז התחפש בבחרותו לד"ר גולדשטיין מפוקפקות לאור העובדה שאת תמונתו הגדולה של גולדשטיין הסיר מקיר ביתו רק לאחרונה, לאחר שהבין שתמונה זו ניצבת בדרכו ללגיטימציה.
ראש הממשלה כיום הוא יאיר לפיד, שהתגלה כמנהיג מוכשר וראוי, מבלי להתייחס לדעותיו הפוליטיות ולאווילות הכרזתו על עמדתו בשאלת שתי המדינות דווקא בנאומו באו"ם. אלא שגם הוא נזקק לשקרים וחצאי אמיתות ולאחרונה בשני תחומים שלא השכיל להמנע מלדון בהם: השכלתו (זוכרים? רצה ללמוד ישירות לדוקטורט למרות השכלתו התיכונית המוגבלת) ופרשת שירותו בצה"ל. משום-מה מסר מספר גרסאות שונות הן לגבי הצבתו המקורית בטרם היה לכתב ב"במחנה" והן לגבי נוכחותו לצד קצינים שנפלו בשירותם.
שר הביטחון גנץ לא עמד בהבטחתו לציבור שלא לכהן תחת נתניהו ואז הצטרף לממשלתו כשר. גנץ מסביר שעשה כן כדי להגן בשנת חרום על המדינה מפני שגיונותיו של ביבי. אולי. ואולי הפיתוי במשרת שר הביטחון היה חזק ממנו. כאן ניתן להזכיר את המאור הגדול משה דיין שאמר כי רק חמור אינו משנה את דעותיו. אגב, אותו דיין המפא"יניק שֵׁרֵת כשר חוץ בממשלתו של מנחם בגין, כפי שגנץ שֵׁרֵת תחת ביבי.
איילת שקד, שדווקא הצליחה כְּשָׂרַת משפטים וכשרת פנים, עשתה שקר בנפשה כאשר לבה יצא ויוצא אל ביבי ופעלה להחלפתו בלב מסוכסך. היא מזה תקופה מסוכסכת עם עצמה, עברה מרשימה לרשימה ולא מצאה בית, עתה היא טוענת שטעתה כשהלכה עם נפתלי בנט ואינך יודע אם טעתה אז או שהיא טועה כיום או גם וגם. אכן פֶּסֶק זמן מהפוליטיקה, בהנחה שלא תעבור את אחוז החסימה, תהא לתועלת לה ולנו.
כה רבים משקרים, לצורך ואף ללא צורך, אך בסופו של דבר, ועתים אכן במאוחר, האמת יוצאת לאור.