הגורל כטכניקה עירומה
מבחינה אטימולוגית משמעות המילה 'גורל' בעברית היא ככל הנראה 'פיסה', 'קוביה' או 'חלק'. השימושים המגוונים ב'פיסה' זו הפכו את הגורל למוסד תרבותי רווח. הגורל נחשב לכלי הכרעה נוח: הוא זמין, פשוט ולא אלים. הוא מספק הכרעה מהירה בבעיות שלפתרונן בדרך אחרת דרוש זמן רב. הוא אינו גורר בעקבותיו מתח המיוחס להכרעה על בסיס שיקולים ענייניים או על בסיס מאבקי כוח. מסכם זאת היטב המכתם "מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד" (משלי יח, יח). הסכמה לפתרון בעיה באמצעות גורל משחררת מהצורך לתת דין וחשבון מאומץ, נתון לשיקול דעת, למחלוקות ולמריבות כוחניות. אולם דומה שלא כל מטילי הגורל התייחסו אליו באותו האופן. הטלת גורל היא פרוצדורה שזוכה לפרשנויות שונות במסגרת שימושים חברתיים מגוונים ולכן עצם השימוש בגורל אינו מעיד על התפיסות הנתלות בו. סביב שולחן אחד עליו מתרחשת הטלת גורל יכולים לשבת לפחות ארבעה טיפוסים המייחסים לגורל משמעויות שונות. האחד שותף לגורל מתוך עמדה רציונלית, השני מתוך אמונה בכוח הנַחַשׁ של הגורל, השלישי מהמר מתוך נטייתו לשחק והרביעי מפחד להכריע בשאלה הניתנת לגורל בכוחות עצמו ומעביר את כוח ההכרעה למכשיר שלפניו. אנשים שונים עשויים להטיל גורל ביניהם וכל אחד ייחס לתהליך הפלת הגורל ולתוצאותיו סיבות שונות ומשמעויות שונות. לכן, מוטב לכנות את הטכניקה עצמה 'טכניקה עירומה', דהיינו טכניקה שאין בעצם ההתבוננות בה כדי ללמד אותנו על המשמעות הקונקרטית המיוחסת לה בידי כל אחד מן המשתמשים בה.
שימושי גורל בולטים בתרבות היהודית
גם בתרבות היהודית רווחים השימושים בגורל. במקרא מופיע הגורל בפרשיות שעירי יום הכיפורים, בחלוקת הארץ, בלכידת עכן ויונתן ובסיפור יונה, במינוי שאול למלוכה, ובמקרים נוספים של מינויים,חלוקת תפקידים וחלוקת שלל. יש המזהים את האורים והתומים כגורלות לצרכי משפט וקבלת החלטות ואפילו חג בישראל נקרא על שם "הפור הוא הגורל" (מגילת אסתר ט, כד). כבר בתנ"ך ניתן להבחין בשימושים מטאפוריים במילה גורל לציון חלקו הכללי של האדם בעולם, כדוגמת הפסוק: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי" (תהילים טז, ה).
במקורות מאוחרים מתואר האל לא רק כקובע את תוצאות הגורל אלא אף כמטיל גורלות. כך, למשל, נרמז בספרות קומראן, בה הגורל הוא מושג ערך המציין את החלק הניתן לאדם מאלוהים. 'תורת שתי הרוחות' מקומראן, המתארת את חלוקת האנושות בין 'בני אור' ל'בני חושך', מסכמת: "וכפי נחלת איש באמת יצדק וכן ישנא עולה וכירושתו בגורל עול ירשע בו וכן יתעב אמת כיא בד-בבד שמן אל ... וינחילן לבני איש לדעת טוב [ורע ו]ל[ה]פיל גורלות לכל חי לפי רוחו". החוקר ארמין לנגה אף הציע להשלים את החסר אחרת: לפי הצעתו, מייחס הטקסט הקומראני את הפלת הגורל מפורשות לאל: "וא]ל [ה]פיל גורלות לכל חי". מסורת יהודית עתיקה, שהשתמרה במדרש המאוחר, תולה את 'בחירת ישראל' בתוצאת הגרלה בין הקב"ה ומלאכיו. דימויים אלו של האל כמטיל גורל מעוררים שאלות תיאולוגיות מורכבות – האם האל כפוף בעצמו לגורל או שולט בו? ואם הוא שולט בגורל, מדוע הוא מטיל אותו? מדוע אינו מתגלה ישירות אלא באמצעות גורל? ספרות רחבה, יהודית ונוצרית, מתמודדת ישירות ובעקיפין עם שאלות אלו.
מלבד שימושים אלו, בימי הביניים רווח שימוש בגורל לצרכי ניחוש והועתקו ספרי גורלות רבים, אשר חזרו והודפסו גם בעת החדשה, כגון: גורלות אורים ותומים, גורלות אחיתופל ועוד. גם בעת החדשה נעשו שימושים רבים בגורלות מסוגים שונים. המקרה המפורסם ביותר הוא שימושו של הרב
אריה לוין בטקס 'גורל הגר"א', אשר מיוחס בטעות לגאון מוילנה, לצורך זיהוי חללי שיירת הל"ה. לצד השימושים והפירושים השונים המוענקים בתרבות היהודית לגורל, ניתן להבחין גם בהתנגדויות העולות בה לשימושי גורל השונים. כך, למשל, במדרש חז"לי נועז מוחה עכן כנגד לכידתו בגורל ומאשים את יהושע: "בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל – על אחד מכם הוא נופל" (בבלי סנהדרין דף מג, עמוד ב).
אני גור גורל
כללו של דבר, ימיו של מוסד הגורלות בחיים ובספרות ארוכים כימי התרבות האנושית. בריאליה, התופעות זוכות לפרשנויות מגוונות הטמונות בעיני המתבונן והתרבות הנתונה. בספרות, משמשים הגורל וציורי המצבים התלויים בו כלי להבעת עמדות על מצבו של האדם בחיים ולאחריהם ולהבעת תפיסתו את משולש היחסים: תופעות-אלוהים- אדם. כיצד יש לפרש את השימושים השונים בגורל? כיצד יש לפרש את המטאפורות של הגורל? נסו להתחיל בפירוש לשירו של
יהודה עמיחי:
- אני גור גורל, גרגרן גורל, אני גֵר בגורל
ואני גר בגורל...
אני קביה במשחק הגורל, פני למעלה
או פני למטה. איך שאני נופל אני קובע גורל
לעצמי וגם לאחרים.
(שירי יהודה עמיחי, כרך ה', הוצאת שוקן 2004, עמ' 209-210).
