|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קורונה 2020
|
|
מגפת הקורונה הגיעה לישראל כרעם ביום בהיר. הנגיף SARS-CoV היה לאִיוּם עולמי: הוא התגלה בעיר ווהאן במחוז חוביי בסין, משם התפשטה המגיפה ברחבי העולם, וגם בישראל. החל מפברואר 2020 חשים כולנו את הנגיף המאיים על שלום העולם. אירועים וכנסים בוטלו בישראל, כל מי שנחשף לנגיף הוכנס לבידוד, בערים ברחבי הארץ יש סֵגֵר וגם עוצר. אלה ימי חג לא קלים. האדם המאמין מנסה להבין את סוד ההשגחה האלוהית, מבקש ממלאכי מרום להפסיק מקהֵלות שיר של מעלה וסיוע בעת צרה.
|
|
|
|
|
יחד נרונה - הגדת הקורונה!
|
|
בלֵיל הסדר תגבר תפילת הרבים, ב'משפחה גרעינית' כולנו מסובין * יחדיו נכרוך מסכה, מצה, כפפה ומרור - ונשיר לחרוסת את שיר המזמור * הא לחמא עניא... נס של תחייה... ואין לה שנייה... השירה לא אבדה, הקורונה הפכה להגדה"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אל תשליכני לעת עלומי
|
|
לזכרה של יפעת, ששיתפה אותי במצוקתה טרם מותה על שבנעוריה סבלה בבית הספר מחרם ונידוי עקב ממדי גופה * בית הספר לא עמד לימינה בעת מצוק * היא יצאה ממנו אל חיים מצולקים וכואבים
|
|
|
|
|
חורף אלפיים ועשרים
|
|
אנחנו הקשישים של חורף אלפיים ועשרים, חלמנו את עצמנו בתום חיים ארוכים ולא תמיד קלים.
|
|
|
|
|
|
|
אבי
|
|
בימים אלו של אמצע חודש מרס אני מוצא עצמי משוטט על פני אותו חודש בשנת 1961. אבי לראשונה התלונן בפני על כאבים מוזרים בחזה ובראש. את הביקור הראשון אצל הרופא הוא דחה, דחה ודחה. כאשר כבר החליט ללכת זה היה מאוחר. תוך תקופה קצרה מאוד הוא הלך מאתנו. ב-ח' באייר תשכ"א לפני 59 שנים נפרדתי מאבא, שבימים אלו אני מרבה לחשוב עליו. מרבה להרהר על הילדות של אבא שגידל אותי, אבא שלי שגדל בבית הילדים היתומים "דיסקין" בירושלים לאחר מות אביו ונטישה כואבת של אמו את ילדיה היתומים. אבא, שגדל בלי לדעת מהי אהבה בילדותו, כל חייו הבוגרים היו מלאי נתינת אהבה לכל הסובב אותו ובעיקר לילדיו. מאותה נתינה רחבת לב עוד הספיקו לזכות לקבל גם רעייתי ובתי - נכדתו האהובה.
|
|
|
|
|
|
|
אביב לכנסת
|
|
פַּעֲמֵי אָבִיב, לֹא עוֹד כַּר, שְׂמִיכָה וְכֶסֶת
|
|
|
|
|
זה כוחי
|
|
אל תהלך עלי אימים בימי האימה האלה,
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני במגלב וברובה
|
|
(מתוך דפדוף בדפים נעלמים בשירות מילואים לפני למעלה מחמישים שנה בדצמבר 1968)
|
|
|
|