הוויברטו המלטף והחום שבקולה המלא של
מלכה אינגדשט לוכד את האוזן משמיעה ראשונה. אלבום הבכורה שלה, "הימים הטובים", יוצא בימים אלה ומשאיר טעם מתוק בפה.
כשאינגדשט היתה בת 17, התגלגלה קלטת עם סקיצות שהקליטה לידי פילוני. המפיק המוערך (שב"ק ס, מוקי) התלהב ממה ששמע וחלק את הקלטת עם סאבו וקותי, שנדבקו בהתלהבות. השניים יצרו קשר עם אינגדשט וחברו אליה ליצירת האלבום, עליו עבדו בשנים האחרונות. השילוב בין אינגדשט לבין צמד המפיקים הכי חם בשטח עובד מצוין.
סאבו וקותי (שהפיקו את "מסיבה", "קיץ", "אל תשחק איתי" ועוד) נטלו את שירי האהבה הפשוטים והרכים של אינגדשט והשביחו אותם. השניים הוסיפו לשירים הפקת R&B מלוטשת, נגיעות ג'אז, רגאיי ורמיזות אפריקניות ושילבו בחוכמה אלקטרוניקה וכלים אקוסטיים.
משפחת אינגדשט עלתה מאתיופיה ב-1981. מלכה נולדה שלוש שנים מאוחר יותר. למלכה ארבע אחיות נוספות. אחותה הבכורה, איילה, שהוציאה בעצמה אלבום בתחילת השנה ואחותה הצעירה מרי שנמצאת גם היא בעסקי השירה, מלוות אותה בשיר "געגוע".
הלחנים של אינגדשט מענייינים ברובם. הטקסטים שלה עוסקים באהבה, בנשיות, בזוגיות ואפילו במצב הביטחוני. הם אינם מתוחכמים במיוחד, מה שלא מפתיע לאור העובדה שנכתבו כשאינגדשט היתה בת 17, אבל הם חיננים ומכילים מסרים מפתיעים לעיתים בבגרותם. המילים רהוטות לרוב ומציגות תפיסת עולם נינוחה ושלמה עם עצמה.
הסינגל הראשון מהאלבום, "תחת עיניך", זכה להשמעות רבות ברדיו. זהו שיר נעים, בעל לחן לא שגרתי, ואינגדשט מפגינה בו הגשה אינטיליגנטית. הרצועה הפותחת "געגוע" עשויה היטב, והסיומת הג'אזית המיהנה של הסקסופוניסט שלומי אלון מוסיפה לה צבע מיוחד. "מה יהיה מחר" היא רצועה מגניבה בעלת לחן מינורי ומקצב מקפיץ. השיר החלש באלבום הוא "שלכת", שעוסק במצב הלאומי. לשיר מלל מסורבל שאינו מתיישב היטב עם הלחן. בשיר "בדים מתים" מוכיחה אינגדשט שהיא יכולה לשיר גם סול ולעשות זאת היטב.
קולה של מלכה נשמע במיטבו כשהיא מתמסרת לחום ולעומק הטבועים שבו. כשהיא מנסה לטייל על סולמות כאילו היתה ביונסה, כמו למשל ב"מה נותר", התוצאה בינונית ולא משכנעת. אין בכך צורך, למלכה יש צבע ייחודי ועמוק משלה. בשורה התחתונה: מדובר באלבום בכורה איכותי ומבטיח ובתוספת מבורכת לסצינת ה-R&B המקומית.
אומץ זה לא מספיק כשמאזינים לשיר "אל תשוב", אפשר להתפתות להאמין ש
יעל נחשון היא מין קרן אן ישראלית עם טוויסט. זהו שיר חמוץ-מתוק, מהסוג שיכול לשמש פסקול נפלא לימים חורפיים ועגמומיים. ליווי הבאס המינימליסטי, אליו מצטרפים טפטופי פסנתר ונגיעות ג'אז, מוסיף להנאה. הבעיה היא ששאר שירי האלבום "פנייך", שנכתבו על-ידי נחשון, רחוקים מלהיות טובים באותה מידה.
נחשון היא בוגרת "רימון" נוספת שמשחררת אלבום בכורה. קדמו לה, כפי שיודע כל מאזין רדיו, מירי מסיקה, קרן פלס, איה כורם ואריק ברמן, חבריה של נחשון ל"פרלמנט" שנוסד בין כותלי בית הספר למוזיקה. אלבומה של נחשון פוסע במשעולים דומים לאלה של חבריה, אבל ניכר בהפקתו מעט יותר אומץ והוא מתחנף פחות לאוזנו של המאזין המבוקש (עורך הפלייליסט).
למרבה הצער - אומץ זה לא מספיק. האלבום סובל מבינוניות מעיקה. לנחשון יש קול לא רע וההגשה שלה רגישה ומחוספסת. הבעיה היא שמרבית שיריה פשוט אינם מספיק טובים. רוב הלחנים באלבום לא תופסים את האוזן ולא מאתגרים. הטקסטים אינם מבשילים לאמירה אישית ייחודית ולא מתעלים מעל לרמת ההגיג. המילים ב"אדם שכמותי", "פנייך" ו"מה שבאמת", מציגות רגשות חשופים, אך הם נדמים כטיוטות של נערה מתבגרת ולא כשירים בוגרים ושלמים. הלחנים שלהם מסורבלים ולא מתקשרים עם המאזין.
אורי זך, האיש הקבוע שמאחורי הקונסולות של חבורת רימון, הפיק ועיבד את האלבום יחד עם עובד אפרת. השניים עשו טובה בהחלט והשכילו לעטוף את שירתה של נחשון בעיבודים מעניינים. אבל הפקה טובה אינה יכולה לחפות על חומרי גלם דלים. נחשון כתבה שמונה מתוך 12 השירים באלבום, ברמן תרם שני שירים והוסיף תרגום בעייתי לשיר "Me and a Gun" של טורי איימוס. איתי פרל, כן, ההוא של פלס, כתב גם הוא שיר.
"אדע לצאת", שכתב ברמן, מנסה להגיש סיפור כואב, אך ההפקה הבומבסטית לא מצליחה לחפות על דלותו. "טוב לי ככה", החותם את האלבום, הוא ניסיון אמיץ של נחשון להגיש שיר תשוקה נשי ואירוטי כמעט ללא ליווי. הניסיון מצליח לפרקים, אבל בסופו של דבר השיר אינו כתוב מספיק טוב כדי לשרוד את הפורמט הערום הזה.
לצד "אל תשוב", בולט לטובה גם שירו של ברמן "חסר לי" שיצא כסינגל. בניגוד לרוב שירי האלבום, זו רצועה קליטה ואירונית במידה. הגשתה מלאת העצב של נחשון מצליחה לאזן את כתיבתו של ברמן - והשילוב בין השניים מחלץ את האלבום מבינוניותו לרגע קט. גם "פשוט ש", אותו כתבה נחשון, בולט לטובה במלל מריר שמתכתב מצויין עם לחן מדבק.
זהו לא אלבום אמצע הדרך, אלא אלבום אישי נשי וחשוף של זמרת צעירה וכשרונית. נחשון אינה נעדרת כשרון - אבל דומה שבשלב הזה בקריירה שלה, אין לה מספיק חומרים כדי להחזיק אלבום שלם ואיכותי, ומוטב היה להיעזר ביותר כותבי שירים איכותיים. ניתן לחוש בתשוקתה ליצור ובכך שיש לה מה להגיד - היא פשוט צריכה להמשיך ולחפש את המילים הנכונות ואת הצלילים המתאימים.