השבוע זה סוף סוף קרה. יהודה קורן, 35, קיבל יחד עם שישה קולגות שלו צ'ק של מיליון דולר. המעמד היה מרגש; הרבה חיוכים ולחיצות ידיים. אבל האמת היא שהסכום שהיה רשום על ההמחאה לא היה הסיבה לשמחה. קודם כל כי קורן לא יראה ממנו ולו דולר אחד - כל הכסף הולך לחברת יאהו שבה הוא עובד, ושנית, כי הוא באמת מתגמד לעומת המציאות המוטרפת שהייתה מנת חלקו של קורן וחבריו בשלוש השנים האחרונות.
השבעה התחרו יחד, כעובדים של חברות התקשורת האמריקניות יאהו ו-AT&T, ביותר מ-50 אלף חוקרים מ-186 מדינות ברחבי העולם - וגברו על כולם. הכל במסגרת תחרות שאפשר לכנותה ה"טור דה פראנס של המגזר הטכנולוגי", שיזמה חברת נטפליקס (Netflix).
החברה מציעה שירות להשכרת סרטים דרך האינטרנט, תמורת מנוי חודשי. לרשות לקוחות החברה עומדת רשימה של עשרות אלפי סרטים באתר האינטרנט, מהם בוחר הלקוח סרט ונטפליקס שולחת לו אותו בדואר. הלקוח רשאי להחזיק בסרט כמה זמן שירצה, אך כדי לקבל סרט נוסף עליו לשלוח בחזרה את הסרט שברשותו - במעטפה מבוילת מראש וללא תשלום נוסף. דרך נוספת היא לקבל את השירות ישירות מהרשת ולצפות בסרט באופן מיידי במחשב.
באתר ניתן לקבל המלצות על הסרטים שברשימה, מהם בוחר כל מנוי את הסרטים שבהם הוא מעוניין לצפות. לאחר הצפייה הוא לרוב מזין משוב על מידת הנאתו מהסרט בדירוג הנע בין כוכב אחד לחמישה.
במסגרת התחרות של נטפליקס, נתנה החברה לחוקרים המתחרים את הסרטים בלי המשוב האמיתי של הצופים, וביקשה מהם לשפר ב-10% את הדיוק בהמלצות, כלומר יכולת החיזוי של ההמלצה להנאתו של הצופה. המטרה של הקבוצות שהשתתפו בתחרות הייתה להמציא את המנגנון המשובח והמדויק ביותר להמלצות על הסרטים באתר החברה.
קורן וחבריו עמדו במשימה בצורה הטובה ביותר וגרפו את הפרס הגדול. ואולם כמו כל תחרות טובה באמת, היא הייתה קשה, ארוכה ומתישה, והמאבק בה היה צמוד לאורך שלוש שנים והוכרע בשניות האחרונות. המתח נשמר עד רגע ההכרזה על הזוכים.
איך בעצם מתנהלת תחרות ארוכה שכזאת?
"כל מתחרה קיבל רשימה של 2.8 מיליון סרטים מול 2.8 מיליון משתמשים, והיה צריך לנחש על אילו סרטים ימליצו המשתמשים. כל מתחרה היה יכול לשלוח את הפתרון שלו בכל יום, ומדי יום הופיע דירוג המתאם בין המשתמשים לסרטים של כל המתחרים. כל טעות הכי קטנה גרמה להידרדרות בדירוג".
"בשנה הראשונה עבדתי כמו מטורף, לפעמים עד 12 בלילה, אבל זה היה כיף לא נורמלי. היה לוח תוצאות וממש הרגשתי כאילו אני משתתף במשחק ספורטיבי. בכל פעם שטיפסנו בדירוג חגגנו. אני זוכר את הפעם הראשונה שעלינו למקום הראשון - אבל דווקא את זה לא יכולתי לחגוג עם החברים כי בדיוק הייתי בביקור בישראל, ועד שחזרתי לאמריקה כבר ירדנו למקום שני".
זה היה מתסכל?
"היו רגעים מתסכלים. אני זוכר שבסוף השנה הראשונה לתחרות נטפליקס היו אמורים לתת פרס ביניים לקבוצה שמדורגת ראשונה. יום לפני המועד הרשמי של סגירת התחרות שלחנו את הפתרון שלדעתנו היה הכי טוב, אלא ש-70 שניות לפנינו הגישו שתי קבוצות חוקרים שהיו במקומות השני והשלישי את הפתרון שלהם.
"שתי הקבוצות המתחרות קיבלו אותו ציון, אבל הן דורגו ראשונים כי הכלל אומר שאם שתי קבוצות חוקרים מקבלות אותו ציון המקום הראשון מוענק למי ששלח ראשון. באותו לילה לא יכולתי לישון. חשבתי שלאחר כל החודשים הללו שבהם השקענו מאמץ, זה לא הוגן שנפסיד".
"אבל אז, כמה דקות לפני תום התחרות שלחתי פתרון ששיפר במעט את הפתרון ששלחתי יום קודם לכן. וכך זכינו. זה היה מתוק. עד עכשיו אני מתרגש מכך. אתה מוביל בתחרות כמה חודשים, ואז משלים עם ההפסד - ובסוף מנצח.