אמריקה של ימי הבחירות הבלתי נגמרים, הייתה לצומת של יצרים חמושים המאיימים לחסל את ההמון הלכוד בה בלי עכבות. צומת שלא הייתה צריכה להיות יותר מאשר כיכר בה תכריע הדמוקרטיה מי ייטול את האחריות לניווטה מגשר הפיקוד של הבית הלבן, הייתה לשדה קטל. המאבק הוא עד חורמה. המלחמה היא TOTAL WAR. היא לא מסתפקת בפחות מאשר חיסול היריב בלינץ פומבי לעיניה של העיתונות החוגגת את רווחי הרייטינג המופלגים שדיווחים מתסיסים של הכיעור בשיאו מבטיחים לה.
היצרים הזורמים לתוך הכיכר הם ממין כל היצרים המלווים את מין האדם מנעוריו, יצר השנאה לשונה, יצר החמדה לממון, יצר הראווה, יצר הגאווה, יצר התאווה, ועל הכל היצר הנורא כנראה מכל יצר,יצר השלטון, יצר הסוחף עמו מאות מיליוני אזרחים לתוך אורגיה של משטמה ממנה -אם תתעורר בבוקר שאחרי- המדינה תנוע בקושי ותהיה בסכנה של התמוטטות סופנית.
היא הרוסה כבר עתה, היא בוגדת במוסדותיה כבר עכשיו, היא לא חסה על דברי ימיה לאלתר, היא מורישה לילדיה חלום בלהות.
מה יהיה לאחר שבכיכר היצרים משולחי הרסן הזאת תיפול הכרעה? מי ייוותר לבקש מן העם האמריקני סליחה על מה שהבחירות האלה עוללו לו? מי יקום להרביץ תורת שבחי הדמוקרטיה בעולם המשתולל במאבקי חיים ומוות על אמונות, על אשליות, על הזיות, על סלילה אלימה של הדרך בה נקרא הגיהינום לעלות על הארץ מתהומותיו האפלים? TOTAL WAR על מה? על הנשיאות? בסך-הכל על הנשיאות? על ארבע או שמונה שנות שלטון? זה מצדיק חיסול כל המידות מהן נרקמת התרבות ? זה מחיר הגון? לשלוט באמריקה במחיר הריסתה- זה מחיר סביר? לא להאמין. לחרוד. חרדה גדולה על למאוד מאוד.
מי יודע אם מאתיים ושבעים אלקטורים, לאחר שייבחרו, יעיזו להתכנס לקולג' בלי לפחד מזעמם של אלוקים ואדם...
חשבון נפש אבל לא לאמריקה לבד אני חרד. כיוון שניתנה רשות למשחית שוב אינו מבחין אם הוא משחית בצפון או בדרום, במזרח או במערב, בבוקר או בערב. דם היריבים שהותר בארצות הברית עלול להביא להתרת דם בכל ארץ דמוקרטית. אם האסטרטגיה המומלצת באמריקה הייתה השמצה, קריאה לכליאת המועמד שממול, הפרחת שמועות זדוניות באריזות שכתוב עליהן באותיות 'בולד' ענק "אמת" לבל יכריז השקר באין מפריע על עצמו, אינואנדו, לגליזציה של כל שחיתות ובלבד ששחיתות יריבך מוקעת כמבישה יותר, מימון שערורייתי מארנקיהם הפתוחים אבל כנראה גם הממתינים, של עשירי עולם המדמים לנפשם כי הם קוני הכל, קונספירציות למכביר שאינן עוצרות אפילו בשערי הפקידות המקצועית המושבעת להתרחק מרחק בלתי עביר מכל הטיה פוליטית, הרעלת העבר של המועמד, קעקוע תשתית ההווה שלו, הרס מוחלט של עתידו - אם כל אלה ועוד היו לאסטרטגיה המומלצת במעתירה בדמוקרטיות- מה יעצור בעד דמוקרטיות זוטרות יותר לעשות כהנה וכהנה, אולי בקטן יותר אבל לא בפחות להט, לא בחיסכון בארס...
הבחירות עברו. הדברים האלה נכתבים בטרם נדע מי השמיד את מי, או מי שרד את מי, או איזו אוכלוסייה תצהל אל נוכח תבוסת אחיה או איזו אוכלוסייה לא תוכל לעצור בעד עצמה מלגנות את התוצאה כעדות חותכת לשוד בקנה מידה מטורף. נדע מחר. ייתכן כי נדע הרבה זמן. כי הנגעים לא יגלידו רק מפני שהקלפיות נסגרו. ראוי כבר עתה לתבוע מארצות הברית על מוסדותיה השלטוניים, המשפטיים, הדתיים, האקדמאים, האמנותיים, לעשות חשבון נפש פומבי גדול. היא חייבת זאת לשלומן של הדמוקרטיות בעולם כולו, פן תהיה אחראית לאובדן עשתונות בארצות החופש בארבע קצוות הארץ.
הבית הלבן לא יישאר ריק. אבל הדרך אליו, זרועת השברים, חרושת המזימות, טעונה מאמץ סלילה מחודשת, פן תהיה לדרך המלך בעולם האומלל הרואה באמריקה ארץ שנואה שהכל חומדים לחקותה.
יש, אני מאמין, יותר ממאמין, מיליונים רבים של אזרחי ארצות הברית המחכים גם הם לחשבון נפש פומבי גדול. לפני תיקון עולם הם דורשים תיקון פנימי. הבחירות האלה עקרו מתוכם את האמונה בעולם החדש כבשורה. אני מרגיש עד הלום ועד הנה ועד לעירי ועד לרחוב שלי ולביתי את הבושה שמתביישים שם מעבר לים האמריקנים שכך עשו להם. לבי אומר לי, חרף הכל, כי המבוישים יקיצו מן הבושה ויקומו על מביישיהם. לארצות החופש אני חרד. לאמריקה, שמורה עמי חרף הכל תקווה. היכו אותה מכה עודפת. אולי עודפת מידי. אולי מכה שאחריה אין מנוס אלא תהליך של חבישה. אולי...
