מאיר, צילה, צבי, נורית, אמנון, משפחה יקרה,
באנו היום לומר שלום למדען, שלום לנשיא, שלום לאדם. באנו להיפרד - אך גם לזכור ולהזכיר, לא לשכוח.
שני האחים, פרופ' אהרון קציר ופרופ' אפרים קציר, היוו תופעה מיוחדת בנופה של מדינת ישראל.
הם צמחו כאוהבים הצעירים, בתנועות הנוער, היו קשורים ומזוהים עם כל שלב בייסודה של מדינה זו. חלק מחבורת המייסדים. יש להם מניות יסוד כאן.
הכישרונות המיוחדים של שניהם, העלו אותם לגבהים שלא ידענו כמותם.
הכרתי טוב את שני האחים, גם בחייהם, גם במותם. הייתי בשדה התעופה, ב-1972, כאשר קוזו אוקמוטו ושני מחבלים נוספים, רצחו 24 נוסעים, ובהם אהרון קציר ז"ל.
כדורו של הרוצח הנתעב אוקאמוטו, שפגע באהרון, קטל את אחד האנשים המופלאים ביותר שהיו בארץ.
שניהם, אהרון ואפרים, כבר היו אז במלוא הוצאתו לפועל של חלומם על ישראל החדשה. ישראל המדעית.
ב-1965, חיברנו מצע לתנועה פוליטית שזה עתה קמה. אהרון, פרופ' ארנסט ברגמן ואנוכי, הסכמנו להעמיד במרכז המצע את מידועה של מדינת ישראל.
כלומר, ארץ שאין לה הרבה שטח, שאין לה הרבה אנשים, שאין לה אוצרות טבע, שאין לה מרחבים ידידותיים,
יש לה רק אפשרות אחת - להתעלות בעולם המבטיח הזה ששמו מדע.
אהרון היה מרצה סוחף. ודבריו הרשימו עולם ומלואו. אפרים בחר להיות יושב אוהל. אך המצאותיו המדעיות הרשימו עם ועולם, את עמנו ואת עולמנו.
מעולם לא פגשתי אדם בעל מוניטין כאלה ובעל כישורים כאלה, שהייתה בו מידה כה גדולה של ענווה אישית, בשילוב עם העזה לאומית. העזה בכל הנוגע למדע.
שניהם פעלו למען מטרה שמדענים בדרך כלל מהססים לעשותה - הם התמסרו כל כולם לביטחון ישראל.
מדען שעוסק בביטחון, עלול לסכן את שמו בעולם, אך הם סברו שהסכנה הצפויה למדינה עולה על האיום הצפוי לשמם כמדענים.
אפרים הקים את חמ"ד - חיל המדע. בהיותי מנכ"ל משרד הביטחון שיתוף הפעולה בינינו באותם ימים היה מלא. מלא דימיון. שניהם נקרעו, בין הכימיה של ויצמן לפיזיקה של בן-גוריון.
בין המדע הטהור לבין המדע המיושם בפיתוח הארץ, בחרושתה, בחקלאותה, בצבאה ובבריאות תושביה.
התמזגו בהם הנטייה לחלום אבל גם היכולת לשפוט מהו חלום ומה הוא שיברו. אפרים הפיץ סביבו שקט ואמונה. אהרון הפריח פריצוֹת דרך.
חשבתי בליבי - משפחה כל כך קטנה עם יכולת כה גדולה החורגת מתחום משפחתי ומתחום הארץ, ונעה בעולם כקרן אור משלה.
חשבתי גם על הטרגדיה שרוצח יפני הרג את אהרון והעם היפני העניק פרס, הפרס היוקרתי ביותר שלו, לאפרים קציר.
מתחילת המדינה, בן-גוריון רצה מאוד שנשיא המדינה יהיה איש מדע. כזכור, פנה לאיינשטיין, שסירב להצעה.
מי ששב להביט על אותה התקופה, זוכר את שפע המדענים היהודים סביב איינשטיין, בתחילה באירופה ולאחר היטלר בארצות הברית.
אפרים השתייך כבר אז לקבוצת אישים ברוכי-אל שעל אף היותם בודדים, תרומתם לקולקטיב חורגת כל שיגרה.
כבר אז היה בשורה הראשונה של המדע בעולם. במחצית הראשונה של המאה ה-20. שמו הלך לפניו ברחבי תבל אך ליבו נשאר ברחובות.
בין הפרדסים, בין החברים, בין התלמידים, בין המדענים שהתרכזו במכון ויצמן.
אחרי רצח אהרון, ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, פנתה לאפרים ודיברה אל ליבו שיסכים ליטול על עצמו את אדרת נשיא המדינה.
לאפרים היה קשה לסרב כמו שהיה קשה לו להינתק מעבודתו וממעבדתו. משנהיה נשיא, הוא ניצל את ברק חוכמתו המדעית לתשתית התנהגותו המדינית. מתפקידו של הנשיא לדאוג לאחדות העם, להקטנת פערים, למניעת קיטוב חברתי ולהעלאת הרמה המוסרית של העם. אפרים קציר עשה בכהונתו רבות לשתול ערכים אלה בתוך הלבבות.
הוא כיהן בתקופה רוגשת וקשה של מלחמת יום הכיפורים, אך זכה גם לעדנה כאשר בתקופתו החל תהליך השלום עם מצרים שהיה כה מרגש ומסעיר.
לא היה לו מתחרה בציות ובטוב לב, בידע ובכישרון. ההתמודדות שלו עם אסונות שפקדו את המשפחה במהלך חייו הפעימה אותנו, שעקבנו אחריו בכאב גדול.
גם בערוב ימיו, כשתשו כוחותיו הוא המשיך לעבוד במחקרו המדעי. אני מניח שלא העלה על דעתו שיוכל להיפרד מעבודתו, אלא אם כן המוות יכריח אותו לעשות זאת.
תמיד צנוע, תמיד אדיב, תמיד מסייע, שכן גם היה מורה טוב למאות תלמידיו.
אפרים שאל את דרכו הפדגוגית מהיהדות כשהאיץ בתלמידיו תמיד לשאול: "גם עלינו לשאול היום כמה שאלות מוסריות וחברתיות בתחום המחקרים המתקדמים במדעי החיים. אולי לא נוכל לענות מיד על כל השאלות האלה, אבל עצם העלאתן מבטיחה דיון שאולי בסופו, בעוד שנים אחדות, יימצאו כמה תשובות".
אנו חותמים כאן פרק של משפחה המהווה את הקציר המשובח ביותר של המדינה, קציר של שיבולים חכמות, של שדות פתוחים לרוחות הגדולות באמת. של מלח הארץ.
על דבר אחד אני שמח בליבי - שאהבנו את אפרים ואהרון לפני שנאלצנו להספיד אותם. אהבה מלאה, אמיתית, גדושה הערכה והוקרה.
צאצאיהם של אהרון ואפרים והתלמידים הרבים שהעמידו נשארים עמנו. הם שימשיכו את חזונם המדעי, החברתי והציוני.
יהא זכרו ברוך.