"המנצח על התזמורת של העיתון"

דב יודקובסקי היה מורה דרך בתקשורת הישראלית. חתן פרס ישראל לתקשורת ופרס סוקולוב לעיתונות, מפני שהטביע חותם של ממש על העיתונות בישראל. דב עסק בנושאים הבוערים של ישראל. בנושאים השנויים במחלוקת. אבל הוא עצמו היה אדם חם. ואף פעם לא שנוי במחלוקת. אנשים האמינו לו והאזינו לו. הוא יצר יומון מהימן, שהיה קשוב לקוראיו ואלה הקשיבו לו. דב לימד את תלמידיו העיתונאים כי סוד ההצלחה של העיתונאי טמון ביכולתו לכתוב על הנושאים המורכבים והמסובכים ביותר באופן פשוט ובהיר, ללא סרבולים וללא סיבוכים. תפיסתו את העיתונות הייתה המתכון להצלחה ויצרה עיתון מובן ונגיש לכל רבדי החברה הישראלית: לצעיר ולמבוגר, לאקדמאי ולעובד, לעולה ולוותיק. דב ידע לעודד את כַתַביו להשיג ידיעות בלעדיות, אבל תבע מהם ידע, הבנה. ומעל הכל דבקות באמת. לדב, ניצול מחנות ההשמדה ו"מצעד המוות", הייתה נשמה יתרה וככזה הנחיל זאת לכותביו ולעורכיו. לצד החובה לעסוק בכרוניקה של האירועים ידע דב למצוא מקום גם לנושאים ערכיים ויהודיים. הוא עמל על יצירת עיתונות חדשה, הבנויה על מהירות וזריזות, אך חלילה לא על חשבון האמינות והדיוק. הוא היה ידיד נפלא. וטעם ידידותו לא פג ולא יפוג. מפקד המביס את האויב - נקרא מנצח. מוסיקאי המנווט את תזמורתו נקרא אף הוא מנצח. אלה שני נצחונות שונים. המפקד - הורס סכנה. המוסיקאי יוצר הרמוניה. עורך עיתון כמוהו כמנצח תזמורת. הוא לא מנגן בעצמו, אבל הוא מזהה נגנים טובים ואינו מרשה זיוף בצלילים. להיות מנצח על תזמורת של עיתון נבעה מטבעו של דב: הוא חיפש אנשים טובים, הוא סלד מזיופים, הוא אהב סימפוניה שיש בה התעלות של האדם. והתזמורת תחת שרביטו עשתה תמיד כמיטב יכולתה.