למעשה, אינני אוהב שירי חיות, אך הם קיימים ויש לשים לב גם אליהם. ואם גיתה הגדול הרשה לעצמו...
יַתּוּשׁ וּפִיל
יַתּוּשׁ יָשַׁב עַל גַּב פִּיל,
הוּא שֶׁאַל: הָאֵין אֲנִי מַפְרִיעַ?
שֶׁאִם כֵּן, אָחִי-בַּדָּם, אָעוּף לִי, לַאֲגַם אַרְחִיק,
שִׁיר פְּרֵדָה אֲזַמְזֵם בְּמַעֲלוֹת אָזְנֶיךָ.
פַּקָּח הַפִּיל אֶת עֵיְנַיו; מָה אַתָּה, בְּמָטוּתָא?
הֵן שֶׁבִּתְּךָ עִמִּי אַף טֶרֶם יָדַעְתִּי.
כִּמְדֻמֶּה, לֹא אֶחְסַר, אִם תַּרְחִיק:
לֹא אָחוּשׁ לְהֶעְדֵּר גַּבְרָא רָבֶא כְּמוֹךְ.
(מהשירה השומרית. תרגם מ. גנן)
יורשה נא להעלות כאן זכר לשיחה חשובה אחרת בין פיל לפרעוש: השיחה הייתה היסטורית. הפרעוש, שחשב כי מתגאים עליו, אמר לפיל: "וכי תחשוב את עצמך לעצום בחיות? דע כי יש עוד עצומים וגדולים ממך!". ענה הפיל: "ואתה, אל נא תתבייש שקטן אתה, שהרי יש יצורים רבים, קטנים ממך בהרבה".
(השיחה נתעראה בגן החיות התנ"כי בירושלים ביום כ"ה כסלו תשתט"ה)
מוֹת הַזְּבוּב
בְּכֹל כֹּחוֹ מוֹצֵץ הוּא מִן הַצּוּף.
לְמַשְׁקֶה בּוֹגֵד-מָתוֹק כֻּלּוֹ רָתוּק.
הוּא נֶהֱנֶה מִתַּעֲנוּג רָצוּף.
רַגְלָיו - דַּקּוֹת - אֹחְזוּ מִזְּמַן שִׁתּוּק.
אֵינָן זְרִיזוֹת עוֹד אֶת כְּנָפָיו נַקּוֹת,
לֹא חֲרוּצוֹת הֵן לְסָרֵק הָרֹאשׁ:
חַיָּיו הֵן תַּמּוּ תּוֹךְ תַּעֲנוּגוֹת,
רַגְלָיו עוֹמְדוֹת שָׁם טָבוּלוֹת בְּרוֹשׁ.
וְהוּא שׁוֹתֶה, שׁוֹתֶה, קָסוּם מִמּוֹר עוֹבֵר.
בָּא מָוֶת, חֹשֶׁךְ - וְאֶת אֲלְפֵי עֵיְנַיו סוֹגֵר.
(תרגם מיצירות גיתה: משה גנן)
זְבוּב - אִילָן בֹּשֶׂם
זְבוּב הִטְרִיד אוֹתִי עוֹד וְעוֹד;
הוֹצֵאתִי סַפֵּר מִמַּדָּף לְהַכּוֹתוֹ:
(בְּמִקְרֶה הָיָה זֶה סַפֵּר שִׁירִים)
אָרַבְתִּי לוֹ וְהוּא נֶעֱלַם; אַחֵר זְמַן
מָה חָזַר לָמֹץ מִשְּׁלוּלִיוֹת תֵּה וקוקה
קוֹלָהּ מוּכָן לַכֹּל (כְּשֶׁהַמְצִיאוֹת עוֹלָה
עַל כֹּל דִּמְיוֹן) וְאֶפְשָׁר לָמוּת גַּם מִפּוֹאֵטִיקָה.
יַתּוּשׁ - אִילָן בֹּשֶׂם
יַתּוּשׁ קִרְטַע לְיָדִי עַל הַשֻּׁלְחָן:
כִּמְעַט לֹא מֻרְגָּשׁ.
מִי אֲנִי בָּעוֹלָם וּמָה הוּא לִי?
שֶׁבַע פְּעָמִים וּפָעַם בָּא לִי לְהַכּוֹתוֹ
עַל שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּשׁ
אַךְ בְּכֹל פָּעַם נִרְתַּעְתִּי מֵחָדָשׁ.
