רק השבוע ניהלנו מעין דיון קטן באתר רשימות בסוגיית היחס לעדה האתיופית.
דניאל בלוך ש
נפטר היום היה מגיב עירני וחד. כשאני חושב על לכתו מאיתנו, אני חושב על אדם שהיה ונותר עיתונאי עד לרגע האחרון של חייו.
אני חושב גם על מותו - וגם על מות חלקים רבים מן התוכן שהיה בעבר חלק מן המקצוע הקרוי עיתונות: היסודיות, תחושת השליחות, בדיקת המקורות לפני השליפה. היכולת להתגבר על מגבלות פיסיות בעזרת כוחן של המילים היוצרות. המעורבות. הסקרנות לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. הדעתנות הפסקנית. מוכנות לשלם מחיר - עולם הולך ונעלם בעידן הזנת תוכן, לעיתים סתמית, לעיתים הולכת בתלם. לפעמים צהובה.
ועדיין - נותרתי אופטימי. מפני שהמורשת של עיתונות טובה "בנוסח הישן" שלה, עוד תשוב ותהפוך לדגל של דור עיתונאים צעיר. אין לה תחליף גם אם היא עוברת שינוי צורה ומדיה.
אני מתנחם במחשבה על דור שילמד את מורשת דני בלוך. מורשת הכרחית לדמוקרטיה בועטת וחיה - ונולדת כל יום מחדש בשינוי קצב וסגנון.