גדעון לוי: מזה שנים רבות הוא מתמיד בשליחותו כתועמלן מתנדב, למימוש החזון הפלשתיני, בתחפושת של פובליציסט עיתונאי של כאילו אידיאליסט ציוני. יש לו ציפור קטנה בלב, המזמרת פזמון חוזר בכל נושא, בכל עניין, ובכל מקום: "הכיבוש, הכיבוש, הכיבוש" ואילו כל עניין אחר הוא קִישְקוּש ואין בו חִידוּש.
הפרופסור מרדכי קרמניצר: מציג את עצמו אך ורק כמשפטן ופרשן מקצועי, כביכול אפוליטי, ללא דעה והטיה פוליטית. כל זאת, עד אשר נחשפה המסכה האמיתית שלו, כאיש מרצ. ערב הבחירות האחרונות הוא מונה "כפוסק הדור" - האדמור של מרצ. הוא היה יו"ר ועדת המינויים של מרצ שהוסמך לקבוע שמותיהם של המועמדים ברשימת "התנועה החדשה", במסגרת מרצ. הוא מינה את עו"ד טליה ששון. מרצ התרסקה והפרופסור נעלם בבושה.
יריב אופנהיימר: התחפש לחבר מפלגת העבודה, למרות שבפועל הוא המזכ"ל והקמב"ץ של סיירת המלשינים, מטעם
שלום עכשיו, שתוקפת ומבקרת בחריפות את
אהוד ברק, וממשלת נתניהו. מפלגת העבודה שותפה בממשלה, ואילו "החבר" אופנהיימר, שותף לפעילות של השמאל הנאיבי והדוגמטי נגד העבודה והיו"ר שלה אהוד ברק.
אלון ליאל: לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, התחפש ל"נציג" ישראלי שמנהל משא-ומתן אישי ופרטי לשלום עם סוריה, מול "נציג" סורי, שהתגלה כנוכל החי כמהגר שנים רבות בארה"ב, שאיש בשלטון הסורי לא הכיר ולא הסמיך אותו "כנציג" מטעמו. יוזמה "דיפלומטית" פרטית זו של אלון ליאל, נחשפה כתחפושת לא מוצלחת, למרות הרצון להִידָמוּת ליוזמות אוסלו וג'נבה של יוסי בילין ופונדק.
ח"כ דניאל בן סימון: על-פי דעותיו, שמתפרסמות במאמריו, מזה שנים רבות, הוא ממוקם שמאלה ממרצ, בקשת הפוליטית בישראל. ולמרות זאת הוא התחפש לחבר מפלגת העבודה והדבר נחשף והתגלה. הוא מבולבל ואינו מסוגל להחליט איזו מסכה להוריד ועם איזו להמשיך להופיע בנשף המסכות.
ח"כ ציפי לבני: התחפשה למנהיגה של אופוזיציה מבולבלת בסיסמה "פוליטיקה נקייה ואחרת", שנחשפה כשקרית ומופרכת. תזכורת: אריק שרון (פרשת האי היווני והעמותות),
אהוד אולמרט (עומד למשפט)
אברהם הירשזון (הורשע ויושב בבית הסוהר),
דליה איציק (המבקר בודק את פרשת שיפוץ דירתה הפרטית בכספי הכנסת),
צחי הנגבי (ממתין לפסק דין בפרשת המינויים הפוליטיים). כל אלה בתוספת האופוזיציה שמנהל
שאול מופז מוכיחים שמפלגת קדימה, אינה שונה ואינה נקייה יותר מכל מפלגה אחרת. המסכה של קדימה "כמפלגת מרכז" נקייה ושונה התאיידה וחלפה עם הרוח.
יעקב אילון: מגיש מהדורות החדשות של ערוץ 10, התחפש כביכול ל"מבקר מקצועי" ופרסם מאמר ביקורתי נגד
רשות השידור של ערוץ 1. במאמרו הוא תובע לסגור את רשות השידור ולנתקה משליטת הפוליטיקאים. צריך להוריד לו את האיפור והמסכה. הפוליטיקאים הם אלה שהצילו אותו ואת ערוץ 10 מקריסה והתמוטטות, לאחר שהסכימו לוותר לערוץ על חובותיהם ומחויבותיהם. ערוץ 10 משועבד "לפוליטיקאים" שהם בעלי ההון הממנים את משכורתו המנופחת. ערוץ 10 לא היה משדר את הסידרה "
שקשוקה" של רוזנטל נגד האחים עופר, כפי ששידר הערוץ הראשון. יעקב אילון הוא מסכה אחת שמאפיינת עיתונאים כוכבים רבים נוספים, המטיפים ל"מקצוענות" שמאחוריה מוסתרת אינטרסנטיות של קבוצה הסבורה שחופש הביטוי זה מונופול אישי שלהם.
"פעילי השלום": זהו קוד הסוואה שקרי של חבורות המשתייכות לפוסט ציונים, לאנרכיסטים למיניהם, לשמאלנים דוגמטים ונאיבים, ולמגוון שמות כיסוי של ארגונים הממונים על-ידי קרנות וממשלות זרות, העוינות את כל ממשלות ישראל. "פעילי שלום" אלה מופיעים עם המסכות, בקטלוג השלם של "ארגוני השלום" וב"קרן החדשה לישראל". "פעילי השלום" היא המסכה של פעילים אנטי ציונים ואנטי ישראלים.