בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופטת איילת גולן-תבורי) ביטל (12.4.15) הוראות בהסכם גירושין שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין לאחר שהוכח, כי הבעל הסתיר מידע בקשר להסכם מיזוג בין החברה בה הוא עובד כסמנכ"ל כספים לבין חברה מחו"ל. היקף המיזוג היה 210 מיליון דולר, ובעקבותיו זינק ערך האופציות והמניות שלו מ-50,000 (השווי בעת הליכי הגישור) ל-950,000 שקל.
ההסדר הרכושי בהסכם הגירושין קבע, כי האיש ישלם לאישה 300,000, שלטענתה מתוכם היו 30,000-20,000 שקל בעד המניות והאופציות, אותן כאמור העריך הבעל באותה עת ב-50,000 שקל. עוד נקבע בהסכם, שכל זכות שלא צוינה בו במפורש, תישאר בבעלותו הבלעדית של הצד המחזיק בה ולשני לא יהיה כל חלק בה.
ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בידי בית המשפט למשפחה באוקטובר 2010, הצדדים התגרשו כעבור שלושה חודשים והגבר העביר לאישה את הסכום לו התחייב. אלא שחצי שנה לאחר הגירושין נודע לאישה, מפרסומים בתקשורת, על המיזוג ועל זינוק ערך המניות והאופציות שבידי הגבר. בעקבות זאת, היא ביקשה מבית המשפט לבטל את איזון המשאבים בטענה להטעיה, שכן לשיטתה האיש ידע באותו זמן על ההסכם המתגבש. לחלופין ביקשה האישה להורות על יישום הוגן של ההסכם, כך שתקבל את מחצית השווי האמיתי של המניות והאופציות.
האיש טען, כי בזמן הגישור כלל לא ידע על עסקת הרכישה המתקרבת. לדבריו, העובדה שלאחר החתימה על ההסכם אשתו לשעבר, שהיא רואת חשבון בכירה, השכילה להבין שההסכמות שבהסכם לא היו כדאיות כלכלית עבורה, אינה מצדיקה להיענות לתביעתה.
בית המשפט לא נתן אמון בגירסת הגבר, בין היתר לנוכח חילופי מיילים בינו לבין בכיר לשעבר בחברה שבירך אותו על העסקה. לדברי בית המשפט, העסקה לא נולדה בן-רגע, אלא הייתה פרי עמל של למעלה משנה. אין ספק שבהיות האיש מחזיק במשרה בכירה ויד ימינו של מייסד החברה, הוא ידע בזמן הגישור על האפשרות שהחברה תירכש.
בית המשפט קבע: "אי גילוי מידע זה, הוא שעומד בבסיס הפרתו של הנתבע את חובת האמון, ואת החובה לגילוי נאות ולתום הלב כלפי התובעת - חובות המצויות בין צדדים למו"מ שהינם בני זוג, במסגרת מו"מ לפירוד בכלל, ובהליך של גישור בפרט". לפיכך נקבע, כי הבעל-לשעבר הטעה את התובעת, ואלמלא הטעיה זו - היא לא הייתה מסכימה לקבל עשרות אלפי שקלים במקום מאות אלפי שקלים ולא הייתה מסכימה לחתום על ההסכם, ובוודאי שלא על סעיף הוויתור העתידי.
בשל העובדה שכל הוראותיו של ההסכם קוימו זה מכבר (הצדדים התגרשו, מכרו את דירת המגורים, חילקו ביניהם את תמורתה ואת תכולתה, קיימו את ההוראות הנוגעות לחשבונות הבנק ואף הוראות רבות לעניין הילדים), בית המשפט לא ראה לנכון להורות על ביטול ההוראה שמאפשרת לצדדים לערוך ביניהם את איזון המשאבים. הוא הורה על ביצוע ההסכם כפי שצריך היה להיעשות מלכתחילה, דהיינו: איזון המשאבים של השווי האמיתי של המניות והאופציות, כך שהאישה תקבל מחצית ממנו לאחר ניכוי המיסים וההוצאות הכרוכות בפדיון המניות והאופציות.
בית המשפט לא סיים את מלאכתו מבלי להתייחס לטענותיו המשתלחות של האיש באשתו-לשעבר, ולפיהן היא בחרה לפרק את הנישואין כדי לנהל זוגיות עם אישה אחרת, תוך שקבע שאין בסיבה זו כדי להצדיק את אי-גילוי המידע הדרוש. האיש חויב בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל - איתות נוסף להתייחסותו לחובת תום הלב המוגברת בין בני זוג בהליך גישור, וכן לאופן הראוי, הענייני והנכון שבו יועלו טענות במסגרת תביעות בין בני זוג.
