מעשה ב"מנהיג" שנהג להגדיל ולנפח- כל הישג קט היה בנאומיו חיש מותח אך יותר מכל אהב המנהיג לנפח עד קצה נשימתו, עת אוויר בְּרֵיְאוֹתַּיו גונח כמו אותו דג רעיל, כל גודלו טָפְחָא חיש מתנפח, ושמו "אבו נפחא" כל תקלה, בלי כל שֶׁמֶץ לצון ניפח המנהיג לְמֵימַד של אסון ואז במלוא הדרו, מסורק למשעי הופיע הצהיר: "אני, אני, רק אני המושיע" הוא הציל את עמו למעשה מן הכל ובעיקר הצטיין בהצלת העם מן "הַסְּמֹאל" מדי ערב ויום הציל מאטום אירן, מעשה נסים ומערבים הנוהרים לקלפי באוטובוסים עמוסים השמיץ את "מֶרֶצ" בשמאל, וגם את "העבודה" אך כשנזקק להם הציע בפניהם את המיטה הציע ליריבו את "עד חצי המלכות בבוא יום" ואותו פתי האמין שהמנהיג השקרן ישתנה פתאום שוב ניפח, כדרכו העקלקלה את ממדי הממשלה, למפלצת אין מוֹשְׁלָהּ מינה ל"ו "צדיקים", חִדְלֵי-אישים ברובם אשר לפתע מצאו עצמם מוּרָמִים מעם הוא הקיש על פתחי נדיבים, מלקט מתנות להוסיף תַּכְשִׁיטִים לגבירתו, על סיגרים וְיֵינוֹת את תקציב אחזקת הארמונות גבירתו ניפחה בעוז וגם צוותה לעובדות כיצד מתנות לא שלה לארוז ארוחות מן המטבח? הן "קומץ", לא ישביע את הארי ארוחות פאר ממיטב המסעדות סעד והבריא כדרכו גם ניפח והפיץ את מיטב ההבטחות לקהל תמים שקיבל אותן בלי בַּטּוּחוֹת הבטיח לבנות בַּבִּירָה ובשומרון, מֶסֶר ענק ועביר אך כתמיד מהבטחותיו חיש יצא האוויר דחק בַּמַּפּוּחַ לנפח "סיפוח" והיו תמימים שסברו: "הפעם זה בטוח"... לשגרירות ארצות הברית בבירה אָכֵן יש שלד הישוב על-שם טראמפ בגולן מסתפק בשלט עת הוגשו נגדו כתבי-אישום חמורים טען כי "אין כלום" וכי הכל דיבורים אך מיד העמיד סוללת עורכי דין מן והמיטב היקרים בפרקליטים צעדו לפניו בסך אך לעולם לא ישלם מכיסו, מישהו שכח?! מסוללת ההגנה כל המימון נחסך כי גם מול "כלום" הרי אפשר לנפח בהרבה דרכים עד שמתברר שאין תחמושת לאותם תותחים מיד התחוללה בעיתונות ובכנסת רוב מהומה הן כה טבעי מול אישומים בתרומות להתגונן... בעוד תרומה מיד צייץ: "הפרקליטות לי תופרת תיקים" ואחריו התיצבה תזמורת חַנֵפַיו בַּ"מִּנְיָן וָתִיקִים" פתע בקעה ועלתה "הקורונה": מגיפה, חולי וְקֶבֶר מיהר המנהיג לחבוש לראשו את ה"כתר" הוא חיש יציל את העם, בלי איפה ואיפה מצפורניה של אותה מגיפה מיד תמך בו העסקן החרדי, בעל אותה רננה: "יש להחזיר קורונה ליושנה" בלי לחקור, בלי להבין, בלי לסקור את החולי מִמֶּטֶר אצו יחדיו והטילו על כל המדינה את הַסֶּגֶר המנהיג ניפח את בלון הכדור, חתה תחתיו אש "מגיפה נוראה באה, את העם מי יציל? הן זו זכות השמורה [כפיים !!] למנהיג האציל !!" הופיע בטלוויזיה את גורל המגיפה לחרוץ הסביר קְבִל עם ואומה... כיצד ידיים לרחוץ כדרכו בקלקלה הרס חיש את הכלכלה מיליון פוטרו, יצאו לחל"ת בחלחלה "עצרתי את המגיפה, אנו אור לגויים" חזר והתריס בתקשורת כהמיית יונים חזר מארצות המפרץ עם הסכם ושקרים לשקרי הצוללות נוספו שקרי "חמקנים" מינה אופרטור ומיד קיצץ את כנפיו בל יצליח חלילה יותר משולחיו לא הבין הפרופסור, מטובי רופאי ישראל כי מונה אך ורק כדי לשמש שעיר לעזאזל אם יצליח הרי כל נאום והגיג יקשרו ההצלחה לראש המנהיג ואם יכשל לבדו יִשָּׂא בָּאָשָׁם והמנהיג יוֹקִיעוֹ קְבַל עם ועולם אך אבוי, הקורונה, בלי ניחוחות ריח הוציאה לו את האויר החם מן הכדור הפורח והעם רואה בעיניים כלות, חֶלְקוֹ בלי לחם בַּחֵיק כי מנהיגו כתמיד אינו אלא בלון ריק כמו שחזר המנהיג שוב ושוב בכל נאום "אין שם שום דבר, אין שם כלום !"