אלבוים מלמד קבלה במרכז "בינה" שבסמינר אפעל, אני שואלת אותו מי האנשים שמגיעים ללמוד שם, והוא משיב לי שחילוניים שרוצים חיבור ליהדות. ואכן, שיעוריו של דב מהווים גשר פתוח ומזמין לשורשים היהודים, ללא ריחוף הדת המסורתית שגורמת לרתיעה בלא מעט חילוניים. בקבלה ישנם זרמים רבים, ואני בדרך כלל קצת טובעת בים ההגדרות, קבלה מעשית לחיים, סרטי וספרי הסוד, מרכזים שונים שללא הרף פורחים, מרפואה יהודית ועד לפתרונות והצעות לשיפור החיים. ומנגד הכתבים העמוקים והמקוריים שחובקים בתוכם את הלימוד המקיף, העמוק והחכם ביותר בחיים.
אני חשה כי לאחר לימודיו הרבים ובקיאותו רבת השנים, אלבוים מספיק בר סמכה לענות לי מהי הקבלה ללא התחפושות של רוח התקופה. "קבלה זה דינמיות, זה ליצור טרנספורמציות ותהליכים, כך זה אמור להיות. אני בקבלה של שאלות ולא של תשובות, זוהי הגדרה שהתחדדה לי לא מזמן, אנו עוסקים במיסטיקה בשביל לשאול שאלות. יש כאלו של תשובות, של כוח ועוצמה. אני מנסה לנסח שאלות , דרכים ומסעות יותר מעניינים ולא נקודות ציון שמגיעים אליהן . זה כמו שיש אנשים שיוצאים לטיול ויודעים בדיוק מה הם הולכים לעשות ויש כאלו שיוצאים בשביל לא לדעת, שניהם עושים אותו הדבר אבל מגיעים לשני דברים".
כל זאת מתחבר עם מעשה היצירה שהוא מספר לי עליו "מבחינתי בכל שיעור אני כותב משהו, כשאני מלמד אני רואה בזה מעשה יצירה". ובי עולה השאלה, האם הוא יוצר זרם חדש של פרשנות שבעוד כמה שנים נוכל לפנות אליו. אני שואלת אותו על כך והוא משיב לי "אולי, אבל אני לא אעודד הצמדות לזרם, הדרך שלי היא שאני הולך אחרי המקומות שצריך. אם אני נמצא בתקופה שהדיון הפנימי שלי הוא איך לעשות מטמורפוזה לאירועים קשים, איך לעשות אלכימיה לקושי וכאב, איך עושים לזה הטמרה, אז אני הולך ומחפש ושואב מכל מה שאני יודע שעסקו בכך בקבלה, ויוצר מתוך מה שאני לומד פסיפס בצבעים ובגוונים של".
אני חייבת להודות שהיצירה הייתה מהחלקים הטבועים בי תמיד, אבל קשה לי להתעלם מהשאלה על האפשרויות שיש ליחיד שלא גדל על בורייה של ברכי הדת היהודית, יש רבים שאפילו למקורות הספרותיים לא מודעים ולא יוכלו ליצור פסיפס לדרכים שהם צריכים. אז אני שואלת את אלבוים על כך והוא משיב לי . "האחרים שלא יכולים צריכים ללכת למורה טוב, מורה טוב זה מורה שפותח אותך ולא סוגר אותך. מורה שהלב שלו במקום הנכון שלא מנסה לנצל את התלמידים שלו" . אני שואלת אם יש כאלו, והוא משיב: "יש כאלה. לא רבים אבל יש שמאפשרים חופש רעיוני, אבל לא כל מורה מתאים לכל אדם. מורה ותלמיד זה כמו זוג שצריך ואמור להיות מתאים. יכול להיות מורה שמתאים לסוג מסוים של אנשים ולאחר לא, האדם צריך למצוא וזו כשלעצמה דרך מעניינת".
החופש הרעיוני קוסם לי ומעניין אותי מאוד, ובכל זאת מעניין אותי אם גם בחופש הזה יש גבולות. "מה שלא מקובל עליי זה מאגיה, קבלה של כוח , קבלה שמנסה להשתמש בידע שלה לרכישת עוצמה כמו קמעות, לחשים, טכניקות של אותיות כדי להביא פרנסה או זיווג ושמשתמשים בזה. אם תלמיד מנסה להכניס דבר כזה לשיעור אני מסביר לו שכדאי שימצא מקום אחר. זה הדבר היחיד שאני מתנגד לו, שימוש כוחני או מניפולטיבי בידע הקבלי". אני שואלת אותו האם אין אפשרות שצירופי האותיות אכן נכונים ובאמת מצוי שם צופן לחיים, והוא משיב לי שיכול להיות אבל שזה לא ממש רלוונטי עכשיו, כי איך הוא יכול לדעת במדויק עכשיו: כמוהו אשר לא יכולים לדעת במדויק יש עוד רבים, ההבדל הוא שהם ללמד את הדברים האלו כנראה יומרניים, כי הם כנראה מדברים על דברים שלא לעומק על ידיהם בדוקים. האותיות התחברותם והידע שהם מביאים לעולם וודאי נכונים, העניין הוא שיש כאלו שללא חקירה מעמיקה שימוש כוחני בהם עושים.
"בעיני הקבלה נועדה לאפשר לאדם התפתחות ושינוי, יכול להיות שזה יוביל גם למשהו חומרי מכיוון שכשהאדם יהיה באור לא תהיה הפרדה בין איך שהוא ירגיש למה שהוא ירוויח כי דבר אחד משפיע על השני. לעשות את השימוש הזה בקמעות, בכוח המחשבה ובסוד למטרות אלו הוא לעקם את זה לכיוון החומר ואת זה אני לא מוכן לאפשר ולא מתעסק בזה".
החופש הרעיוני לא נותן לי מנוח, אומנם הוא הדבר המרגש ביותר שיכולתי לגלות אבל מעורר עוד קצת שאלות. למשל, איך אפשר לאפשר חופש רעיוני בדת שהיא כל כך הלכתית? והאם אין בכך סכנה לזהות היהודית השורשית. אלבוים משיב לי "תמיד טוב שיהיו אנשים שילכו עם היהדות כפי שהיא במובן ההלכתי, הדבר דומה לגוף ידע כמו אוניברסיטה במיטבה, כמו שהיא אמורה להיות, אז יש אנשי מדע שעוסקים בשימור הידע הקיים, באכסונו ובשמירתו ויש את האנשים שמחפשים דרכים חדשות. מאוד טוב שיהיו כל הכיוונים האלה ואני הלכתי לכיוון של מחפשי הארצות החדשות. אבל מאוד מכבד גם את הזרמים האחרים בתוך היהדות.