לִבִּי לִבִּי לְבַת-עַמֵּי
בַּת בֵּית-לֶחָם, נָעֳמִי
לְבֵיתָהּ שָׁבָה, מוּכָּה עַד פַּת-לֶחָם, עַד חֶרְפָּה
לְלֹא בָּנִים וּבַעַל, שִׁלְחָה אֶת עָרְפָה
שַׁכּוּלָּה וְאַלְמָנָה
מַכּוֹתֶיהָ מִי מָנָה
רוּת, הַמּוֹאֲבִיָּה אֲשֶׁר דָּבְקָה בָּהּ מֵאָז
הָיְתָה לְאִשָּׁה לְבֹעַז
הַזָּרָה, רוּת, יָלְדָה שׁוֹשֶׁלֶת מַלְכוּת
מִגוֹאֵל, אַךְ לֹא מִזֶּרַע נָעֳמִי, יְדוּעַת סֵבֶל וּבְכוּת
נוֹתַרְת, נָעֳמִי, מוּכַּת עֲרִירוּת
(אֲפִילּוּ הַמְּגִילָּה קְרוּיָה עַל שֵׁם רוּת)
קַבָּלְת עָלַיִךְ מַטָלָה לֹא קַלָּה:
שֶׁלֹּא לְקַנֵּא בָּהּ, בַּכָלָּה...
כְּשָׁאוּל, אֵיכָה
שִׁמַּשְׁתְּ מָבוֹא לַמְלוּכָה
לְלִבִּי נָעַמְתְּ נָעֳמִי
בְּגוֹרָלֵךְ נִשְׁקָף גּוֹרָל עַמֵּי:
לַעֳמּוֹד בְּאָסוֹן
אַחֵר מִמֶּנּוּ יִזוֹן
מִנִּתּוּץ פְּסָלִים בְּאַחַת
מִאֱמוּנָהּ בְּאֵל אֶחָד
מֵהֱיוֹת לָעֵד עַם סְגוּלָּה
זְכוּת אֲשֶׁר שׁוּלבָה בָּהּ קְלָלָה
אַיֵּה הַצֶּדֶק?
נֶחְבָּא בַּסֶּדֶק