בר רפאלי אולי מברברת, אבל בטח לא מתברברת: במכתב שנשלח למערכת ידיעות אחרונות תובעת הדוגמנית המפורסמת בישראל את העיתון של המדינה בעקבות פרסום הראיון איתה לפני כשבוע. רפאלי דורשת מהעיתון פרסום התנצלות וכן תשלום פיצויים בסך חצי מיליון שקלים בטענה כי העיתון הוציא את דיבתה רעה.
לפני כשבוע פירסם ידיעות אחרונות ראיון עם רפאלי תחת הכותרת "בר רפאלי נגד מדינת ישראל". בראיון
מצוטטת רפאלי כשהיא אומרת דברים קשים על ישראל. המשפטים שעשו את הרעש הגדול ביותר היו "אני לא מצטערת שלא התגייסתי לצבא, כי הרווחתי בגדול", "מה זה משנה, אוגנדה או ישראל?", "למה טוב למות בעד ארצנו? מה, לא עדיף לחיות בניו-יורק?" ו"לא אביא אף מפורסם לארץ כי כאן יש חוצפה שאין בעולם".
הראיון צוטט בהרחבה בארץ ובעולם (למשל פה ופה). כמה ימים לאחר-מכן פירסם ידיעות כתבה על ראיון שנתנה רפאלי למגזין האופנה טאטלר ובו טען כי "עכשיו בר משמיצה את ישראל גם בחו"ל".
במכתב שנשלח על-ידי עו"ד אתי חסיד ממשרד דרור ארד-אילון והגיע לידי עכבר און ליין, טוענים עורכי דינה של רפאלי כי ידיעות אחרונות הביא "ציטוטים שקריים, מגמתיים, זדוניים ונטולי הקשר מדבריה של רפאלי". הדברים האלו, לטענת עורכי הדין, צוטטו לאחר-מכן בכלי תקשורת אחרים "תוך שהם מציגים את רפאלי באופן נלעג וארסי, ולמעשה מפקירים אותה לזעם ציבורי חסר תקדים". לכן, "עיתונכם יזם ועודד עשיית לינץ' תקשורתי וציבורי בבר רפאלי לאחר שתומרנה בזדון על-ידי כתב העיתון ועורכיו".
עוד נטען, כי "רפאלי הוצגה כבוגדת כפויית טובה במולדתה וכמי שיורקת לתוך באר שממנה שתתה... כל זאת בעוד רפאלי אינה בארץ, אינה יכולה להגן על עצמה, והיא עצמה מופתעת ומזועזעת מהתהודה הרבה שעוררו דבריה התמימים, שהוצאו מהקשרם והוצגו באופן מגמתי ומסית". במכתב נטען, כי בניגוד לכתבה בעיתון "בר רפאלי היא ישראלית גאה האוהבת את מדינתה וקשורה אליה בכל נימי נפשה".
הציטוטים, לדברי עורכי הדין של רפאלי, הוצאו מהקשרם ואם הם נקראים בהקשר הם מקבלים משמעות אחרת לגמרי. כך למשל, לגבי הציטוט "מה זה משנה אוגנדה או ישראל", נכתב כי "מדובר בתפישת עולם, מעט ילדותית, על חשיבות החיים וקידושם על-פני מלחמות ופיסות אדמה. הדברים אינם מכוונים לישראל, ואין בהם משום הצהרה מדינית על גורל הציונות". לגבי הציטוט "למה טוב למות בעד ארצנו, לא עדיף לחיות בניו-יורק?", נכתב כי הוא "נאמר באופן אירוני ואישי לכתב יניב חלילי שחי בניו-יורק שמונה שנים". עוד נכתב כי הם הוצאו מהקשרם, ובקריאה מביאים את הציטוטים בתוך הקשרם.
חלק מעניין לא פחות במכתב נוגע לגבי תנאי הראיון. על-פי עורכי הדין, הראיון ניתן תוך התחייבות של העיתון כי אמה של רפאלי, ציפי לוין, תקבל את קלטת הראיון לפני פרסומו, וכי הראיון נעשה במסגרת קידום מכירות לחברת אירית ליין שרפאלי פירסמה. על-פי המכתב, ידיעות התחייב להתייחס לחברה בכתבה. שני סעיפים על גבול האתיות, יש לציין. בכל מקרה, העיתון "לא עמד בהתחייבויותיו".
באי-כוחה של רפאלי דורשים מידיעות אחרונות להסיר את הכתבה מאתר Ynet שבשליטת העיתון, להימנע מפרסום כתבות המשך, לפרסם התנצלות ברורה ובולטת ולפצות אותה בחצי מיליון שקלים. הנתבעים הם הכתב יניב חלילי, עורך המוסף רענן שקד, והעורך הראשי של ידיעות שילה דה בר.