הכרנו אותו לפני עשרים ושלוש שנים, בימינו הראשונים בתקוע. חייל בסדיר היה, ובזמנו הפנוי בא לעבוד ב'תקוע מחשבים' וחזר מדי ערב לביתו בירושלים. איתנו נסע בקו 66 דאז, שלא היה סתם אוטובוס, אלא מועדון חברים. לימים, באותו אוטובוס, הכיר לנו את אלה, שנסעה גם היא לעבודה בתקוע מחשבים, ולא חלפו ימים רבים עד שעשו את ביתם כאן.
לקשר שנקשר בינינו היה טעם מיוחד, טעם של חג. בפעילויות השונות שלקחנו על עצמנו ביישוב נהגנו להתקשר זה לזה: בוועדות השונות, במבצעים השונים, בפעילויות לילדים, בעריכת העיתון 'קרן תקוע', בארגון חג היישוב ועוד ועוד, נוכחותו של בועז הוסיפה נופך חווייתי, שהפך את העשייה המשותפת להנאה רבה.
איש צנוע וחרישי היה בועז, אך אמיץ וגלוי לב, וקולו נשמע צלול וברור. את דעותיו ועמדותיו לא שמר לעצמו, בעיקר בכל הקשור לארץ ולעם, שאותם אהב אהבה עמוקה ושאת כאבם כאב.
איש רחב אופקים היה. כל ימיו קנה ידע ולא חדל. הוא קרא בשקיקה על כל נושא. לא נחה דעתו עד שחקר ודרש בכל מקור מידע מתאים. רק אז אישר לו יושרו האינטלקטואלי להתבטא בנושא.
בועז היה אדם שאומר את דעתו ללא כחל ושרק, בקול רם, גם אם זו אינה מתיישבת עם הקונסנזוס הציבורי. על כן מצא את עצמו לא פעם בעמדה שנויה במחלוקת. בצעירותו נהגו לייחס את הלהט הרטורי שלו לגילו הצעיר. בבגרותו בגרו גם מבקריו ולמדו להוקיר את יושרו.
איש הגות
איש הגות היה בועז. הגותו מוכרת לכל מי שהתפלמס איתו והתוודע למאמריו המעמיקים, שעסקו רובם ככולם בגורלה של ארץ ישראל ובגורלו של עם ישראל. להם הקדיש את כל מרצו, כישוריו והידע שלו.
איש אמת היה בועז. לא יכול היה להחשות מול מניפולציות תקשורתיות, ומשנפתחו בפניו האפשרויות של תקשורת המונים בלתי תלויה, בדמות עיתון אינטרנטי משלו, הוא נלחם בתופעות אלה, כשהוא יוצר משקל נגד רציני. על כן היו מי שראו בו איוּם.
בניתוחיו המלומדים ובלשונו המושחזת הוא תקף פרסומים בלתי מבוססים ודמגוגיות ריקות. בעידן של קונפורמיזם אופורטוניסטי, הוא הציב מודל של חופש ביטוי במובן האמיתי של המילה.
איש מחשבים היה בועז, לפרנסתו ולעזר לחבריו לעת מצוא. כמשתמש, גייס גם את מומחיותו זו במאמציו לעורר את דעת הקהל לקריאה מושכלת של מסרי התקשורת.
איש של מילים היה בועז. מאביו ירש את הזיקה למילים והפליא בהן ברוסית. אך רצון ברזל היה לו לעשות את העברית לשפתו הראשונה. בעניין זה הוא לא עשה לעצמו הנחות: בדבקות אין-קץ לימד את עצמו את רזי השפה, צלל לרבדיה העמוקים ושיתף את כולנו בתגליותיו הלשוניות. כבר משנותיו הראשונות בארץ עשה לו שם של כותב מן המעלה הראשונה.
ללא עת הלך מאיתנו בועז. אבידה גדולה היא לנו. טעם פגישותינו איתו, טעם של שמחה, עדיין מרחף באוויר, עיניו עדיין מביטות בבלי דעת אל הכביש, שממנו היה עולה במדרגות ביתנו לחניית ביניים בפנים קורנות ובחיוך עולץ. אלה כמו "נתנו שם" לפרק הזמן שחלף מפגישתנו הקודמת.
טרם זמנו הלך. תחושה עקשנית מאחזת בנו, שבועז הוכרע בעיצומה של מלאכתו ונוצח על-ידי דבר מה טמיר ונעלם, והיא מציפה בנו ביטויים הלקוחים מעולמות שאינם עולמותיו, שאין כמותם להביעה.
הצבי ישראל, על במותיך חלל. איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. ניצחו אראלים את המצוקים.